שלום לך.

קראתי את מאמרך על הפרעת אישיות גבולית בקול חי והזדעזעתי.

אני עצמי גבולית ולא הייתי מגדירה את עצמי כפי שתיארת זה אפילו פגע בי.

התיאור שלך מצייר אותנו כרעים בלי שום התייחסות לשסבל האישי והגיהנום שעובר עלינו בלי הוויסות רגשי.

בעלי חי איתי בשמחה, מבחירה. הוא חושב שאני חמה ואוהבת (לפעמים) ויש בי רגישות נדירה זה גם גורם לי להיות פגיעה מאוד אבל הוא מסוגל להתמודד אם זה באהבה.

אבל אחרי קריאת המאמר שלך כשכתבת שזה עניין של מידות והפנית אותנו לקוצים וברקנים של מרים אדהן והוצאת אותנו רשעים ודיקטטורים מה הוא אמור לחשוב?

מה אני אמורה לחשוב בנוגע למה שכתבת על ילדים? אתה חושב שהקב"ה היה נותן ליילדים אם הוא לא היה חושב שאני מסוגלת לגדל אותם. ואני מאמינה שהוא שם אותם במקום הכי טוב להם ומשתדלת בכל כוחי להיות ראויה להם, מקשיבה ומכילה ככל יכולתי כשאני מסוגלת. וכשאני לא אז בעלי שם בשבילם ומלבד שתינו יש שותף שלישי אותו שכחת לציין ואתה אמור להיות אדם מאמין.

ועוד הערה קונקרטית בקשר לטיפול:

הלוקים בהא"ג מגיעים לטיפול אך בדרך כלל על רקע משהו אחר שמפריע להם ואז עולה העניין הזה ומטופל, בעבר חשבו שאין טיפול להא"ג היום ישנם שיטות טיפול חדשות כמו DBT וכד' מלבד זאת עם טיפול תרופתי ופסיכולוגי צמוד אפשר להתאזןולהשתדל לחיות הכי טוב שאפשר.

בתקווה שתדייק בפעם הבאה ותחשוב גם על האחר.

שרי