תודה על המענה.

הספר נשמע מענין וקולע, לא ראיתי אותו באתר שלכם, ניתן לקנות בכל חנות ספרים?

לפי התשובה שלכם, אין צורך שאפנה שוב לאבחון של קשב וריכוז?

זו בעיית גבולות בעצם?

יש לכם איזה ספר הדרכה להורים עבור ילדים "שיוצאים מהקופסא" תרתי משמע…?

תודה.

אשמח שתתיחס גם לשאלות מההודעה הקודמת כי אני ממש לא יודעת מה לעשות, אנו לא כ"כ רוצים בינתיים להתיעץ עם ההנהלה מחשש שיסמנו את הילד כבעייתי.

ואם תוכל להמליץ על ספר "הדרכה להורים" מהספרייה שלך.

תודה רבה על האפשרות להתייעץ ולקבל מענה.

מכיוון שמעולם לא פניתי אליך,

ברצוני קודם כל להודות על ספריך ומאמריך המצויינים, תוכניותיך המרתקות והמלמדות, וברכות לרגל האתר החדש.

אני מזדהה עם מיכל שלה ילד שובב עם לב זהב, מכיוון שאף ילדי דומה, אך שונה. בני בן 7.5 שנים, אובחן בשנה שעברה- עקב תסמינים דומים לאלו שציינת- כסובל מבעיית קשב וריכוז קלה שאינה מצריכה טיפול תרופתי. ברצוני לעודד אותך במשהו שנותן לי כח להתמודד- ילדים מאתגרים כמו אלו- הם בד"כ ילדים עוצמתיים, שבאם נצליח לגדלם באופן בריא, ולחנכם כראוי- יכול להיות להם עתיד גדול. זה עוזר להחזיק מעמד כשאת יודעת שתהיה לך בעז"ה נחת רבה בעתיד. סוג של השקעה.

אבל מה שהייתי רוצה לשאול- זה בנוגע ללקיחת דברים שהחלה גם אצלנו לאחרונה.

אוטומטית ניסינו להעמיד על המקום, להסביר ולהמחיש את האיסור, וגם להעניש- ולא ראינו כל שיפור. היינו אובדי עצות. נכון שהוא ילד קטן, ולכאורה זה לא אומר כלום על עתידו כמבוגר, אבל זה גורם סוג של פחד שבטיפול לא מתאים- יצא לנו ילד גנב.

באחד הפעמים שגיליתי בבוקר כסף בתיק האוכל שלו התלבטנו רבות מה עלינו לעשות. למרות שקראנו כבר מס' פעמים את 2 כרכי עצות מהחיים- לא זכרנו על הדרכה בנושא. ניסינו לחפש באינדקס, ולא מצאנו משהו שהתאים לסיטואציה.

יש לנו נטייה לא להעניש עוד, וצורך שלא יושפל ממקרים שמתגלה שלקח- כי לפי דעתנו- זה לא יפתור את הבעיה, אלא יגרום לו להתחכם בלקיחה, ולהסתיר זאת מאיתנו בצורה מקצועית יותר. לדוג'- במקום לקחת מהבית- ייקח מחנות ואפילו לא נדע.

כרגע אנחנו במצב שזה עבר לו. אבל לא בגלל שטיפלנו בכך, אלא סתם 'עבר לו' ויכול לקרות שוב.

האם תוכל להפנות אותנו למאמר מסוים שדן בנושא בפירוט והרחבה ונותן כללים מה חובה ומה אסור במקרי לקיחה בלי רשות (חוץ מהאיסור לכנות זאת בשורש ג.נ.ב שברור לנו)? או לכוון אותנו כאן בפורום?

ההתלבטויות העיקריות שלנו הם כיצד להפסיק את זה בלי להשפיל ולפגוע בו, כי ברגע שמתגלה שלקח- זה כבר לא נעים. וכן- האם לאפשר לו לקבל מה שהוא רוצה במידה וביקש ולא לקח. או שזה גם אינו פתרון.

בשעת מעשה התייעצנו עם מלמד ש'מבין בחינוך' שטען כי הדבר נובע מחסך רגשי שיש צורך למלאו. הדבר מקובל עלינו באופן חלקי בלבד. משני סיבות: א. לא תמיד ניתן למלא את החסך, ואז מה? ב. חסכים רגשיים גורמים גם למבוגרים לקחת, גם ליהודים וגם לגויים. וחייבת להיות כאן גישה של חינוך חרדי ולאו דוקא פסיכולוגי.

תבורך משמים על פעילותך למען הזולת!