הרב ולדר שלום,

אני מבקשת עצה, הכוונה והדרכה לנושא שקשור להוריי. הוריי פרודים מזה כ-10 שנים. אבא עזב את הבית (לשמחתנו…).          החוויות הזכורות לי מילדותי הם צעקות ומריבות בין ההורים, אמא דומיננטית (במובן הטוב), דאגה לחינוך ילדיה ולכל מחסורינו, וברוך ה' כולנו יצאנו משכילים, מחונכים ויראי ה' (יש לציין, שההורים לא משכילים, קשי יום…). אני החלטתי לנתק קשר עם אבא ולא לחשוף את ילדיי אליו. כשהיו קטנים זה היה קל. אך זה רק עניין של זמן, והם יתחילו לשאול שאלות. אציין שהבכור בן 7 והשנייה בת 5.5 (השאר קטנים). הבת שאלה אותי פעם: איפה אבא שלך?  והבן אמר פעם אחרת לאחיו: אתם יודעים, סבתא לא התחתנה בכלל..              בשני המקרים התעלמתי והתחמקתי מלענות.

מה עליי לענות במקרים כאלו?  האם להגיד שאבי עזב את הבית, ואני לא רוצה להיות איתו בקשר כי הוא לא אבא טוב ולא איכפת לו מילדיו… (הבעיה, שהם יכולים לחיות בתחושה שגם אביהם יכול לעזוב כל רגע…), או להגיד שאבי נפטר ובכך לפתור את הבעיה? (לא רוצה לשקר…).

מבקשת את עזרתך, על מנת שלא אעשה נזק בלתי הפיך ואפגע בנפש ילדיי, חלילה…

תודה רבה,

יפה