שלום וברכה,
- בני בן 5+ ילד טוב, חכם ועדין (יש לו תאומה), בשבועות האחרונים אנחנו פשוט לא מכירים את הילד, כל בקשה שאנחנו מבקשים ממנו הוא מתפרץ ומתעצבן או כשקורה לו משהו, לדוג' נאבד לו חלק במשחק הוא מתחיל לצרוח שאני לא נורמלית ובגללי כל היום נאבד לו חלקים ושאני אחפש את זה הרגע וכו' , או כשאני קוראת לו להתלבש בבוקר ואומרת לו שכבר מאוחר והוא לא יספיק להגיע בזמן לחיידר הוא מתחיל לצעוק: 'אני לא יכול עכשיו אני באמצע משחק, בעיה שלך שאת כמה מאוחר ועוד דברים עם קשר ובלי קשר', אני כל פעם אומרת ומסבירה לו שנכון וזה מעצבן שנאבד חלקים, אבל לא מדברים ככה לאבא ואמא ואפשר לבוא ולהגיד יפה שנאבד, אך נראה שאין עם מי לדבר ולוקח לו זמן להירגע, בעיקר הוא משתמש כל הזמן במילים נגדינו, אני מרגישה פשוט שהוא הגיע לגיל טיפש עשרה רק בגיל 5, או שאיזה משהו עובר עליו.
יש לציין שיש לו חבר שממש נדבק אליו והוא מאד אוהב אותו והוא מחקה אותו ולומד ממנו כל מיני שטויות, כשדיברתי עם המלמד הוא אמר שבכיתה הוא כרגיל ילד טוב והוא לא רואה שום שינוי התנהגות.
- הוא עדין לא גמול בלילה והשארנו אותו עם טיטול, בחצי שנה האחרונה הוא לא מוכן טיטול בשום אופן, כמובן הסברתי לו שהוא גדול וזה לא משנה ועדיף לו טיטול מאשר כל יום לקום שהכל רטוב וזה לא נעים , אבל זה לא עזר אז אני מחכה שהוא ירדם ואז שמה לו, מיד שהוא קם הוא מוריד לבד ונגמר הסיפור. הבעיה היא שלפעמים הוא מתעורר באמצע הלילה ובא אלינו למיטה ואין לנו בעיה עם זה, רק כשהוא מתעורר הוא מוריד את הטיטול, הסברתי לו שאני לא מרשה במיטה שלי בלי טיטול, כי זה לא נעים שיהיה לי רטוב במיטה… ושיחליט או שאני אשים לו טיטול והוא ישן איתי או שהוא חוזר למיטה שלו, במשך דקות ארוכות הוא צורח כמתואר לעיל עם מילים לא יפות וכד', אך אני החלטית וממש מתעקשת. עד שהוא נכנע, אבל לא שאני ישים לו טיטול, אלא הוא פשוט חוזר למיטה שלו לישון.
תודה מראש
.
