בן עשרים אינו ילד ואינו נער. הוא איש.
יש בבית שלכם איש שמציק לכם ממרר את חייכם משתלט מאיים ופוגע.
אם זה היה איש זר לא היה לכם ספק: הייתם פונים למשטרה.

עובדה מעניינת: הוא לא עושה את זה לאף אחד מלבדכם כי הוא יודע שהתנהגות כזו משמעותה מעצר והרחקה.
וזה בדיוק מה שתעשו: אתם תתאגדו כולכם. תכתבו לו הכרזה שמתחילה במילים … היקר. המצב בבית בלתי נסבל. איננו מוכנים ואיננו יכולים להמשיך כך. אתם תודיעו לו שלא תסכימו יותר להתנהגות פוגענית ואלימה מצידו וכי תעשו הכל, כולל פניה לאנשים מחוץ למשפחה ולרשויות החוק.

סביר להניח שיקרע את ההכרזה לגזרים וינסה להעניש אתכם על עצם כתיבתה.
ואז אתם פשוט תעשו את מה שהודעתם לו.
אתם תפנו לאנשים מחוץ למשפחה שיתערבו ויאמרו לו שהם לא מסכימים למה שהוא עושה.

אם לא עוזר תפנו למשטרה!
חד וחלק.

אם לא תפעלו כך כל ילדי המשפחה יצאו פגועים וגם הפוגע עצמו.
אם תעשו כעצתי תהיו מוגנים וגם אחיכם יינצל מהגורל הרע הכרוך בלהיות אדם פוגען ושתלטן.

השלב הראשון שצריך לבצע הוא "הכרזה.
ההורים והאחים רושמים על דף הודעה נייר את דרישתם ממנו. ההכרזה היא מסמך חשוב המבהיר לבחור כי הם לא יסכימו להמשך המצב ששרר עד כה וכי יעשו הכול כדי להפסיק את המצב הקודם כולל הסתייעות בכל מי שיראו לנכון.

מלבד האמירה הכללית ש"המצב הקודם יופסק" המסמך לא יכלול פגיעות או כעסים, להפך, תוך הדגשת הדברים הטובים בילד ייאמר לו שמעתה ואילך ההורים לא יסכימו להתנהגויות הבאות: וכאן יבואו שניים או שלושה סעיפים המבהירים למה לא יסכימו עוד המסמך אינו הסכם כי אם הודעה של ההורים. לא נדרשת הסכמתו של הבחור על תוכנו וגם לא יתקיים שום ויכוח או משא ומתן . ייתכן שהבחור (במצבו יתעלם, יגחך או אפילו יקרע את המסמך. עלינו לא להתרשם מכך. העיקר שהבהרנו. שלא יאמר "למה לא אמרו לי".
השלב הבא הוא גיוס תומכים.

יש לגייס בין 3-10 תומכים שהם שכנים, אחים (של ההורים) וידידים. שלב זה הוא קשה ביותר עבור משפחות חרדיות האמונות על שמירת סוד מחשש להינזק בשידוכים. בעוד האמת היא שבחור אלים שאינו נבלם בסופו של דבר יצא לאור בשלב הרבה יותר קרוב והרבה יותר מזיק לתקופת השידוכים. ואפילו אחרי החתונה. בני המשפחה יגלו שגם אם הם סבלו ושתקו כדי ש"לא להזיק לו בשידוכים" אחרי שיתחתן הכל יתפוצץ כי אף אישה אינה מוכנה לחיות עם אדם חסר גבולות (וכן גבר אינו מוכן לחיות עם אישה חסרת גבולות שאינה שולטת על עצמה) הגירושין יהיו בבחינת אכילת הדגים המסריחים, 40 מלקות וגירוש מהעיר. בני המשפחה יגלו ששתיקתם וכניעתם הייתה לשווא הם גם סבלו וגם יאכלו בושות גדולות פי כמה.

ב"מרכז לילד ולמשפחה" מסייעים להורים למצוא את התומכים שיתאימו ושלא יזיקו למשפחה.
תפקיד התומכים הוא להציג מול התוקפן וחסר הגבולות חזית אחידה שתאמר לו בקול אחד כי הם לא יסכימו להמשך ההתנהגות הזו מצידו, וכי יעשו הכל כדי להפסיקה. תפקידם הוא לעמוד לצד ההורים שלא יעמדו לבד במאבקם לשינוי לתווך בינו ובין ההורים כשצריך, לעמוד כחומה בצורה לטובת ההורים כשצריך ובעיקר להיות מעין "עדים" למתרחש. כך אדם באשר הוא יימנע מלעשות עוולות כאשר הוא יודע שזרים יודעים עליהם.
במקרה שזה לא עוזר יש לפנות למשטרה אפילו על צביטה ואפילו על פחות מכך/

מגע באדם בניגוד לרצונו הינו תקיפה. גם איום הוא עבירה שאסורה על פי החוק.
פעם אחת משטרה הוא יירגע להרבה שנים.