אנשים מספרים על עצמם 5 – חיים ולדר

אני מספר את הסיפור הזה באיחור של עשרים שנה, למרות המסר הרב שטמון בו. הסיבה לאיחור, תובן בסוף הסיפור. אני מתגורר בבניין הממוקם בצומת די סואן, אך לא מרומזר, ליד הבניין שלנו יש תמרור עצור, ובפניה ימינה ישנו מעבר חצייה. משום מה, אולי בגלל תנאי הטופוגרפיה, שוטרי תנועה נוהגים מפעם לפעם להתחבא מספר מטרים לאחר מעבר החצייה ולעצור נהגים שלא צייתו לתמרור 'עצור' כמו גם נהגים שחותכים הולכי רגל שכבר ירדו לכביש ועדיין לא הגיעו לשפה השנייה. במעבר החצייה, ברגע שהולך רגל הוריד רגל אחת לכביש, הנהגים מחויבים לעצור לו, מה שבדרך כלל לא קורה. במשך השנים, ניתנו אלפי דוחות מתחת לבניין שלנו, ואנשים עדיין מוסיפים לקבל שם דוחות. מדוע? אלו שאינם מציתים לחוקי התנועה ייפלו שוב ושוב, אם לא בצומת שלנו -בצומת אחר. בדרך כלל הם חושבים שמדובר במזל רע, אבל אם יחשבו על כך שוב, יבינו שאדם שאינו עוצר כמעט אף פעם בתמרור עצור ואינו נוהג לתת זכות קדימה במעבר חצייה להולכי רגל. זה רק עניין של זמן שבצומת כלשהו ימתין לו שוטר שיתפוס אותו על עבירה זו או אחרת.