אנשים מספרים על עצמם 1 – חיים ולדר

גדלתי בבית הרוס. אבי היה אדם חולני. מאז שהכרתי אותו, התרגלתי לראותו במיטה או בבית חולים. אימי נשאה בעול הבית, והקשיים שעברו עליה- גרמו לה להיות אישה מרירה ולא קלה. כיום, כשאני יודע מה עבר עליה ובאילו התמודדויות היא עמדה אני מעריך אותה מאוד. אבל אז, נעתי בין אימא קשוחה, לאבא חלש ולא מורגש. מובן שזה לא הוסיף במיוחד לעיצוב הנפשי ולשמחת החיים שלי. הייתי ילד דחוי ועצוב, וגדלתי לנער עם בעיות חברתיות ונטיות להסתגרות. כיון שהגעתי מבית מסורתי, נכנסתי למסגרת דתית לאומית (לא ישיבת הסדר) שהוקמה על ידי אדם ידוע מאוד. הישיבה נחשבת כישיבה ימינית קיצונית. אני חושב שהשם הזה יצא בגלל האיש שהקים אותה, ומתוך הנחה שהבחורים שבאים ללמוד שם- כנראה קיצונים כמותו. אבל זה לא היה מדויק. אני, למשל, הגעתי לשם כי זה היה המקום היחיד שהסכים לקבל אותי. מדובר במסגרת שלומדים בה בחורים מעטים. ואם הייתי בודד לפני שהגעתי אליה, נעשיתי בודד יותר בתוכה. למעשה, היה שם אוסף של בודדים שלא קיימו קשר חברי זה עם זה.