שְׁמִי נָתִי. אֲנִי בֶּן 12 וּמִתְגּוֹרֵר בַּצָּפוֹן. אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל יֶלֶד מַנְהִיג. הַיֶּלֶד הַזֶּה לוֹמֵד בִּכְתַתֵּי, וְהוּא בְּפֵרוּשׁ מַנְהִיג אֲמִתִּי. אַחֲרֵי שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֶת הַסִּפּוּר, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁתָּבִינוּ מַדּוּעַ הָיָה דָּחוּף לִי לִכְתֹּב אוֹתוֹ. בַּמַּחֲזוֹר שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שְׁתֵּי כִּתּוֹת מַקְבִּילוֹת, וּמִשּׁוּם מָה, בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים נוֹצְרָה יְרִיבוּת בֵּין שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת. אֵינִי זוֹכֵר מָתַי וְאֵיךְ זֶה הִתְחִיל, לְדַעְתִּי כְּבָר בְּכִתָּה א', עִם הַשָּׁנִים נוֹצְרוּ שְׁנֵי מַחֲנוֹת. מָה הַמּוֹרִים לֹא עָשׂוּ כְּדֵי לְהַפְסִיק אֶת הַתַּחֲרוּת הַזֹּאת? אַל תִּשְׁאֲלוּ. אַךְ זֶה לֹא עָזַר לָהֶם, הַתַּחֲרוּת הָפְכָה לִירִיבוּת, וּמִשָּׁם לַשִּׂנְאָה מַמָּשׁ.