אנשים מספרים על עצמם 10

הסיפור שלי יישמע דמיוני ומופרך, ואכן יש בו מוטיבים שחורגים כמעט מההיגיון, אך הוא אמתי באמה אחוז וגם ניתן לבדיקה. היה זה לפני כחמש שנים. הייתי בחור ישיבה מבוגר יחסית, בן 24. למדתי בישיבת התפוצות של הרב גולדשטיין שליט"א. החדר שלנו היה חדר שהייתי מאחל לכל בחור ישיבה – הייתה זו דירה המשקיפה על מצודת דוד ועל העיר העתיקה- מחוז המרחיב את הדעת. חשבנו שהנוף הזה הוא הכי קסום שנראה אי פעם, עד שהגיע הסיפור. היה זה בליל שישי, בחול המועד סוכות. נסענו יחד לטבריה. התפללנו על קברו של רבי מאיר בעל הנס, ישנו באיזושהי אכסניה פשוטה, ארגנו לעצמנו אוכל ונהנו מאוד. הייתי אז נהג טרי ושכרנו איזו "סובארו אברכים" בכמה גרושים. מובן שהתחלקנו בכסף- לשכירות , לדלק ולאוכל, ומי שלא ראה ראה בחורי ישיבה שאינם נתמכים על ידי הוריהם מתחלקים בכסף לא ראה קטנות כלכלית מימיו.