קטגוריה: כללי

כשהייתי בגיל שמונה בערך, הלכתי עם אבי מהבית לכיוון ישיבת "תפארת ישראל", וברמזור הוא אמר לי "חיים אליעזר, תזכור את המספר 641445". כמובן שמאוד סקרן

יש אנשים שלא כדאי להתווכח איתם. באופן כללי טור זה אינו ממליץ על ויכוח כאמצעי שכנוע. להפך, אם אתה רוצה לחזק מישהו בתפישתו תתווכח איתו…

לאחר שתיארנו כאן בהרחבה את נושא הדחיינות ואת המחיר שבני אדם משלמים עליו –הגיע הזמן לפתרונות, או לפחות אמצעים שיצמצמו את התופעה, גם ללא הזדקקות

למרות שכבר עסקנו בנושא הדחיינות בטור זה בעבר, ראיתי מקום לעסוק בו שוב. ישנם נושאים שמלווים אותנו כל חיינו, וגם אם קראנו עליהם פעם אחת,

קרה לכם פעם שפניתם למישהו בבקשה שיבצע שיחת טלפון קטנה למענכם או למען מישהו שאתם מכירים? "אני צריך מישהו שיעזור לי לקבל רישיון לבניית מרפסת.

מבין כל המתמודדים, עריקים, אשפי דילים, שהעמידו עצמם לפריימריס של המפלגות השונות לקראת הבחירות הקרובות, ישנו מתמודד אחד שדווקא אי היבחרותו מהוה צל"ש לבוחרי מפלגת

תזכרו את הרגע הזה בו שמעתם ש"יהדות התורה" קיבלה שבעה מנדטים, את תחושת הקידוש שם שמים שנעשה בסיעתא דשמיא מיוחדת על ידי כל יחיד ויחיד

בעקבות המאמר הראשון שעסק בסטיגמות, העירו מספר קוראים כי גם סטיגמה טובה עלולה להיות בעייתית, משום שהיא יוצרת לחץ על הילד, וזה מוצא את עצמו

בחודשים האלה של סיום השנה, אני מוצא את עצמי משוחח רבות עם בני נוער, כשנושאי השיחה הם: "הזדמנות" ו"טיימינג" (תזמון). אם כל אחד מהקוראים יתבונן

לכל אדם ישנה האפשרות להשתנות לטובה או לרעה בכל זמן ובכל עת. ההשתנות דורשת ממך רק להתנהג אחרת. זהו. לדוגמא: ילד עם בעיות התנהגות או

כילד חיפאי, בתקופה שעדיין חיפה נחשבה "חיפה האדומה", בעצם היא כבר לא הייתה ממש אדומה (אבא חושי, ראש העירייה המפ"איניק הוותיק נפטר בשנת הולדתי), אך

הטור הזה מוקדש לסופרים, לא מהסוג הרגיל, סופרים שבאים יותר מהסוג של התרגיל. לא סופרים שאתה יכול לקרוא את הסיפור שלהם בקטיפה, אלא בעמוד הראשון

זה רק נדמה לכם שהבחירות האחרונות, העלו שוב את הימין לשלטון. זה לא נכון פעמיים. הימין לא היה באמת בשלטון לפני הבחירות, וכעת מתברר שהוא

במהלך חג הפסח סיפר לי ידיד על בני משפחתו הנופשים במלון בחו"ל למשך כל החג, שהשקיעו סכום הקרוב למאה אלף שקלים (!) וכשהגיעו למקום גילו

האמת שהכתובת הייתה על הקיר, אבל לבני אדם יש נטייה שלא לראות כתובות אם אינן כתובות בדם. האסון הנורא, בו קיפדו את חייהם אברך וחתן

אחת לשנה, בתקופה הזו, שוטף את המדינה גל עכור של הסתה נגד חרדים, בעיקר בסוגיית העמידה בצפירה ביום הזיכרון. והעובדה שחרדים אינם "חוגגים" את יום

הנה סיפור מעיר הולדתי – חיפה. מי שמכיר את החיפאים, יודע שמדובר בעם מיוחד במינו. חיפה אינה מושכת אליה טיפוסים אוהבי ריב ומדון, בעיר הכרמל,

בעקבות המאמר הקודם שעסק בחשיבותה של היררכיה שלטונית, והקשר בין זלזול בשליט ובשלטון לבין התרופפות המשמעת והחינוך – שלח לי קורא נאמן קטע מתוך "פלא