שלום!

תודה על התכנית והאתר המקסים.

הבן הבכור שלי בן 8+ 9 חדשים, מוצץ אגודל מגיל 3 לערך. זה התחיל כך: בגיל 1+ 10 חדשים נולד לו אח (הילד המתוק-שובב שכתבתי לך בהודעה אחרת) ולפי עצות מ"דודות" וסבתות הוצאתי לו את המוצץ וזה הייה בכוח – ז"א זרקתי לו את המוצצים מבלי שהיתה לו הכנה נפשית לזה ועוד בתקופה של אח חדש. (אציין שזו הפעם האחרונה שהקשבתי להם, בילדים שאחריו דיברתי איתם בסביבות גיל 3 יחד עם החלאקה והם מעצמם נגמלו מהמוצץ בצורה בריאה)  אחרי כמה חודשים כשהוא נכנס לגן, ישב על ידו ילד שמוצץ אצבע והוא העתיק את הנוסחה. מאז ועד היום בן כמעט 9 הוא לא עוזב את האצבע! אנחנו ההורים כבר משתגעים מזה, אותי האמא לא נעים לומר אבל זה דוחה אותי. האצבע שהוא מוצץ נהיתה יותר ארוכה מהשניה, אנחנו מראים לו את זה הוא רואה ונדהם אבל ממשיך למצוץ. מראים לו את השיניים שהתקדמו. גם ילדים בביכ"ס שצוחקים עליו זה לא מזיז לו. בכיתה בעבר כשהוא מצץ אצבע הוא מתנתק מהלימוד, כיום בכיתה ג' כשהוא מוצץ אצבע בשיעור הרב עושה לו סימן מוסכם ביניהם, והוא מוציא את האצבע. אנחנו עשינו לו מבצעים שונים עם פרסים קטנים וגדולים (הוא קיבל אותם) וזה לא גמל אותו, צעקנו, הסברנו שזה לטובתו, לא ניסיתי את שיטת ההתעלמות כי אני לא מסוגלת לא להעיר לו זה דוחה, זה תינוקי, זה מעצבן.

זה לא קורה 24 שעות ביממה כמובן. כשהוא הולך לישון, כשסתם משעמם לו, כשיש ביני לבין בעלי איזה ויכוח בריא (משהו נורמטיבי לא חריג) כשאחד האחים מספר משהו והוא מתערב אז אנחנו משתיקים אותו בכבוד, וכשהוא לא עושה פעולה שמצריכה 2 ידיים.

כמה עובדות על הילד: ילד בכור, חכם, מצליח בלימוד, (יש לו קשיים בקריאה וכתיבה והוא מטופל מתחילת השנה ובה' הוא הגיע לרמת הקריאה) ביישן, קצת מופנם, אציל ועדין, אהוב בחברה, אבל כלפינו ההורים (בעיקר אלי האמא) הוא יכול להיות מאוד חוצפן.

מה לעשות עם ה"אצבע בפה זה לא יפה"?

ואם כבר אז גם לענין החוצפה, איך להתיחס.

תודה רבה רבה!!