אנשים מספרים על עצמם 12

גדלתי בירושלים. כשהגעתי לקיבוץ, בחסד השם עלי, הציע לי מורי ורבי שידוך ובערב פורים דמוקפין בביתו סגרתי וורט. מכיוון שהורי גרושים, ומצד אימי המצב לא היה כל כך מבוסס, נעתר אחד מקרובי המשפחה לקחת עליו את תפקיד העזרה והתחייב לשלם 12000 שקלים בשנים עשר צ'קים. אני יודע שזה לא הרבה, אבל גם זה טוב. אחי התחייב לעזור בשבת חתן, והרב בכבודו ובעצמו קיבל עליו את הארגון והלוגיסטיקה של השבת, שזה כולל דירות לכולם, מקום הסעודה, קייטרינג טוב, אחריות לשינוע האוכל ושאר ירקות.. זמן האירוסין נקבע לר"ח אייר, והחתונה לחודש סיון. מיד אחרי פסח התקשר אחי הגדול ואמר לי: " תשמע, יש לי ידיד טוב, קווקזי, פה בראשון לציון, שיש לו חנות תכשיטים. בואו תעשו אצלו את הקנייה של התכשיטים והוא יעשה לכם מחיר טוב". ואכן, למחרת הגענו לשם. כלתי בחרה תכשיטים. המחיר היה גבוה, אבל הוא הסתדר אייתנו על סכום צנוע של 5000 שקלים וקיבל ממני 5 צ'קים מאלו הנזכרים לעיל. הכל הסתיים לחיים טובים ולשלום. האירוסין היו יפים ונחמדים, קבלתי מתנות ומחמאות, והשמחה הייתה מלאה. יום אחד קבלתי טלפון מהרב ובו הוא אומר לי " תשמע, קרוב משפחתך שהתחייב לעזור לך מבחינה כספית, שמע שהצד של הכלה התחייב רק על שכירות לשנה, ולא על קניית דירה, לכן הוא רוצה שתבטל את השידוך, ואם לא הוא רוצה לבטל את הצ'קים שהוא נתן בוורט. מה אתה אומר? צריך לעשות משהו? "הרב" אמרתי לו, "אני מכיר אותו, סתם דיבורים, הכל בסדר." הרב אומר לי: "טוב, אתה מכיר אותו יותר טוב ממני. שיהיה במזל טוב" ליתר ביטחון התקשרתי לאחי וזה אמר לי "נראה לך שהוא יבטל?!" נרגעתי. אין סיבה לחשוש. יום החתונה הגיע. הכל הלך למישרין. השמחה הייתה שלימה, החברים משתי הישיבות באו לשמח. החתונה הסתיימה, תמונות וצילומים אחרונים,ואנחנו מתארגנים ליציאה.