הסיפור שלי מתחיל בשכונה ניו-יורקית ברוקלנאית טיפוסית של שנות החמישים. היינו כשלושים משפחות יהודיות בשכונה, מפוזרים על פני כעשרים בניינים בני עשר קומות כל אחד. כיום מתגוררים בבניינים אלו רק יהודים. אך אז היו שם איטלקים, אירים, אפרו אמריקנים וקצת יהודים.
אני היהודים האורתודוכסים, היינו מתפללים באותו בית כנסת ולומדים בבתי ספר יהודיים. אני זוכרת את השבתות כחוויה של ממש. כולם היו מגיעים לבית הכנסת. גם הבנות, ולאחר התפילה היה נערך קידוש, וזו הייתה הזדמנות נפלאה גם להתפלל וגם להרגיש יחד.
אני הייתי ילדה עצמאית ודעתנית מאוד, והבטתי על דברים באופן בוגר. הייתי חרוצה בלימודים ונהגתי לקרוא ספרים ולנסות להבין דרכם את העולם.