קטגוריה: כללי

השבוע פתחה המשטרה כספת של איש ציבור שהתמודד לנשיאות ומצאה שם למעלה מחצי מיליון דולר במזומן. אני משער שאותו איש ציבור מאד שמח על המציאה,

כיום מותר לספר שהעימות עם החמאס לא החל עם חטיפת שלושת הנערים (לפני כחודשיים), אלא לפני ארבעה חודשים עם מעצרם החשאי של מאות אנשי חמאס

צעיר ישראלי, נסע ברכבת בדרכו לאשדוד. לאחר שירד מן הרכבת בתחנה, נזכר כי שכח את תיקו. הוא רץ חזרה לרכבת, אך זו כבר החלה בנסיעה.

קחו למשל את חברת התרופות "טבע". בשנות השמונים השקיע קבלן בשם א.א. כמאה אלף שקל במניות החברה. במשך השנים החברה עלתה וירדה אבל הוא נשאר

הטור שפורסם כאן בשבוע שעבר נפתח בסיפור קוריוזי על מיליארדר שהעדיף לשבת שנה תמימה במאסר ובלבד שלא לשלם מיליון שקל קנס בטענו, כי הוא "במצב

כמה ימים לפני העצרת ההיסטורית שנערכה בירושלים, שאל אותי איש תקשורת חילוני בשיחה שלא לציטוט: 'תגיד, מדוע אתם נותנים את הפרס הזה ליאיר לפיד. אתם

כולם מדברים על השואה. מספרים עליה בוכים בעקבותיה, תמהים עליה, מתחזקים ממנה, מנסים להסביר אותה, מנסים להסביר כמה אי אפשר להסביר אותה, דואגים שלא תישכח.

אם בשבועות האחרונים הרגשתם שדי, מיציתם, אין יותר כוח וחשק ואתם צריכים לחפש מקום עבודה/ לימודים אחר. אם הילד שלכם פתאום מתלונן שלא מתאים לו

השבוע שאל אותי קורא נאמן (וגם וכחן לא קטן) "מדוע כל כך חשוב לך להדגיש שהחמאס הפסיד במבצע צוק איתן". האמת, רציתי לשאול אותו מדוע

ישב אצלי פעם איש צעיר, שסיפר על אביו שנפטר בילדותו. "הוא נפטר כשהייתי בגיל שש אחרי מחלה של שלוש שנים. אני לא זוכר ממנו כמעט

במאמר הקודם כתבתי על "שיטת הפירמידה", שעיקרה יצירת היררכיה על פי גילאי הילדים כשלכל ילד נשמר מקומו. יש מישהו גדול ממנו, ויש מישהו קטן ממנו.