במקום לענות פשוט אפרסם כאן לראשונה סיפור מתוך הספר ילדים מספרים 8 שיצא בקרוב!

לא מוגה סופית

חֲטִיפִים אוֹ חוֹטְפִים
שְׁמִי חוה
אֲנִי בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה וְלוֹמֶדֶת בְּכִתָּה ה'.

אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁכָּל אִמָּא אוֹמֶרֶת לַיְּלָדִים שֶׁלָּהּ "לְהִתְרַחֵק מִזָּרִים". גַּם לִי אָמְרוּ אֶת זֶה מֵאָז שֶׁהָיִיתִי בַּת שְׁנָתַיִם בערך. אִמָּא וְאַבָּא הִזְהִירוּ אוֹתִי שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים זָרִים, וּבְוַדַּאי שלֹא לָלֶכֶת אִתָּם. פַּעַם אַחַת אֲפִלּוּ אָמַרְתִּי לְהם: "דַּי, תַּפְסִיקוּ, אַתֶּם מַפְחִידִים אוֹתִי". אַבָּא וְאִמָא אָמְרוּ שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת רוֹצִים שֶׁאֲפַחֵד לָלֶכֶת עִם אֲנָשִׁים זָרִים. כַּמּוּבָן, זֶה נִכְנַס לִי עָמֹק עָמֹק לְתוֹךְ הַלֵּב. וּבֶאֱמֶת, תָּמִיד הִתְרַחַקְתִּי מִזָּרִים. יָדַעְתִּי שֶׁכָּל עוֹד אֲנִי שׁוֹמַעַת בְּקוֹל הוֹרַי, אֲנִי בְּטוּחָה.
בְּכָל זֹאת, אֲסַפֵּר לָכֶם כָּעֵת סִפּוּר. מִתְבָּרֵר שֶׁגַּם יְלָדִים שֶׁיּוֹדְעִים לְפַחֵד מִזָּרִים, עֲלוּלִים לְהִתְבַּלְבֵּל וְלָלֶכֶת עִם זָרִים שֶׁהֵם אֵינָם מַכִּירִים, וְשֶׁיְּכוֹלִים לְהַזִּיק לָהֶם.
איך אֲנִי יוֹדַעַת?
זֶה קָרָה לִי!
כִּמְעַט!

הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר אִמִּי בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לָקַחַת אֶת שִׁירִי, אֲחוֹתִי בַּת הַשְּׁמוֹנֶה, לְחוּג צִיּוּר.
אָמְנָם הָיִיתִי בְּאֶמְצַע הֲכָנַת עֲבוֹדָה לַכִּתָּה, אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁאִם אֲנִי לֹא אָבִיא אֶת שִׁירִי, לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ. עָשִׂיתִי "אוּף" קָטָן (בַּלֵּב שֶׁלִּי כַּמּוּבָן, אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע), לָקַחְתִּי אֶת שִׁירִי וְיָצָאתִי אִתָּהּ אל הַחוּג.
חָצִיתִי אִתָּהּ אֶת הַכְּבִישׁ בִּזְהִירוּת. דָּאַגְתִּי שֶׁהִיא תַּחֲזִיק בְּיָדִי וְלֹא תִּשְׂתַּרֵךְ אַחֲרַי, אוֹ תָּרוּץ לְפָנַי. הִגַּעְנוּ לַחוּג דַּקָּה לִפְנֵי שֶׁהוּא הִתְחִיל. נִפְרַדְתִּי מִשִּׁירִי וְיָצָאתִי הַחוּצָה, לְהַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתְּסַיֵּם.
מִמּוּל לַחוּג יֵשׁ גִּנַּת מִשְׂחָקִים. כְּבָר מֵרָחוֹק רָאִיתִי אֶת חֲבֶרְתִּי נֶחָמִי, שֶׁשָּׁמְרָה עַל אֲחוֹתָהּ. פִּטְפַּטְנוּ מְעַט וּלְאַחַר מִכֵּן הִשְׁתַּעֲשַׁעְנוּ בְּמִשְׂחָקִים שׁוֹנִים.
@9
בְּעוֹד אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקוֹת, רָאִינוּ הִתְקַהֲלוּת מִסָּבִיב לְרֶכֶב מְסֻיָּם. לֹא הֵבַנּוּ מָה זֶה, אַךְ רָאִינוּ שֶׁהַיְּלָדִים מְקַבְּלִים שָׁם חֲטִיפִים. הֵבַנּוּ שֶׁזֶּה מִבְצָע שֶׁל איזו חֶבְרָה. אָמַרְתִּי לְנֶחָמִי: "בּוֹאִי נֵלֵךְ גַּם אֲנַחְנוּ", אַךְ בָּרֶגַע שֶׁקַּמְנוּ, הַמְּכוֹנִית נָסְעָה מִשָּׁם וְהִתְרַחֲקָה.
הִתְאַכְזַבְתִּי שֶׁהִפְסַדְתִּי אֶת הַבִּיסְלִי. מִבְּלִי מֵשִׂים הֵצַצְתִּי בַּשָּׁעוֹן, וְהִתְבָּרֵר שֶׁאֲנִי מְאַחֶרֶת לָקַחַת אֶת אֲחוֹתִי. הִתְפַּלֵּאתִי, אֵיךְ עָבַר הַזְּמַן מַהֵר כָּל כָּךְ? נִפְרַדְתִּי מֵחֲבֶרְתִּי לְשָׁלוֹם וְהָלַכְתִּי לָקַחַת אֶת אֲחוֹתִי מֵהַחוּג.
פִּתְאוֹם שָׁמַעְתִּי חֲרִיקַת בְּלָמִים, שֶׁגָּרְמָה לִי לַעֲמֹד עַל מְקוֹמִי בְּבֶהָלָה. הִבְחַנְתִּי בִּמְכוֹנִית שֶׁעָצְרָה לְיָדִי.
זוֹ הָיְתָה הַמְּכוֹנִית שֶׁל הַחֲטִיפִים.
"אֵיזֶה יֹפִי", חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי.
"הֵי, יַלְדָּה", קָרָא לִי הָאִישׁ שֶׁיָּצָא מֵהָרֶכֶב.
"בּוֹאִי, בּוֹאִי מְתוּקָה, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתְּ לֹא קִבַּלְתְּ חֲטִיף", הוּא קָרָא לִי בְּלָשׁוֹן יַלְדוּתִית, כַּנִּרְאֶה רָאָה שֶׁאֲנִי נְמוּכָה מְאֹד. הוּא לֹא חִכָּה לִתְשׁוּבָה, וּכְבָר תָּפַס אוֹתִי וְכִמְעַט הִכְנִיס אוֹתִי לְתוֹךְ הָאוֹטוֹ. הֵעַפְתִּי בְּחָזְקָהּ אֶת יָדוֹ.
"לָמָּה אַתְּ מִתְנַהֶגֶת כָּכָה?" שָׁאַל בְּקוֹל נֶעֱלַב, "בְּסַךְ הַכֹּל שָׁלְחוּ אוֹתִי מֵהַחֶבְרָה לְחַלֵּק חֲטִיפִים לִילָדִים", כָּךְ אָמַר וְתָחַב לְיָדִי חֲבִילַת חֲטִיפִים, "אַתְּ יְכוֹלָה לִרְאוֹת שֶׁהָאוֹטוֹ מָלֵא בַּחֲבִילוֹת שֶׁל חֲטִיפִים".
הֵעַפְתִּי מַבָּט לְתוֹךְ הָרֶכֶב. אָכֵן הָיוּ שָׁם עֲרֵמוֹת שֶׁל חֲטִיפִים מִכָּל הַסּוּגִים, מְתוּקִים וּמְלוּחִים. הִתְחַלְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁהִתְנַהַגְתִּי אֵלָיו בְּצוּרָה לֹא יָפָה, אַךְ עֲדַיִן נוֹתַר בְּלִבִּי חֲשָׁד.
"בּוֹאִי, הִכָּנְסִי לָרֶכֶב, תּוּכְלִי לָקַחַת כַּמָּה שֶׁאַתְּ רוֹצָה וְגַם לְחַלֵּק לְחַבְרוֹתַיִךְ", הוּא אָמַר לִי.
@9
עַכְשָׁיו הֵבַנְתִּי שֶׁהָאִישׁ פּוֹשֵׁעַ וְשַׁקְרָן. אַף חֶבְרָה לֹא שׁוֹלַחַת אֲנָשִׁים לִמְשֹׁךְ יְלָדוֹת לְתוֹךְ רְכָבִים. זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ הֵבַנְתִּי אֶת זֶה. אֲבָל מִיָּד כְּשֶׁקָּלַטְתִּי אֶת הַדָּבָר, יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי נִמְצֵאת בְּסַכָּנָה אֲיֻמָּה. הָאִישׁ הַזֶּה מְנַסֶּה בְּדַרְכֵי נֹעַם לְהַכְנִיס אוֹתִי לָרֶכֶב וְלַחְטֹף אוֹתִי וְאִם לֹא אַסְכִּים, אוּלַי יַעֲשֶׂה אֶת זֶה, חס וחלילה, בְּכֹחַ.
נִזְכַּרְתִּי בְּמָה שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי אָמַר לִי: "פָּשׁוּט תִּצְרְחִי". הוּא הִסְבִּיר לִי שֶׁהָאֲנָשִׁים הָרָעִים הַלָּלוּ מְפַחֲדִים מְאֹד שֶׁאֲחֵרִים יַבְחִינוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאִם חֲלִילָה קוֹרֶה דָּבָר כָּזֶה – צָרִיךְ לִצְרֹחַ וּלְהִשְׁתּוֹלֵל, וְאָז הֵם יִבְרְחוּ.
הֶחְלַטְתִּי לְהַחְזִיר לוֹ בַּדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ. "אֲנִי אֶקְרָא לַחֲבֵרָה שֶׁלִּי, שֶׁגַּם הִיא תָּבוֹא אִתִּי. חַכֵּה שְׁנִיָּה, וְאַגִּיעַ אִתָּהּ".
הָאִישׁ הִסְתַּכֵּל עַל הַנֶּהָג שֶׁהָיָה אִתּוֹ וְשָׁאַל: "מָה אַתָּה אוֹמֵר, נְחַכֶּה?"
הַנֶּהָג אָמַר: "יֵשׁ לָנוּ אֶת כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְחַלֵּק אֶת כָּל הַחֲטִיפִים".
הֵם לֹא חָלְמוּ עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי לֹא אֶקְרָא לַחֲבֶרְתִּי. הָלַכְתִּי לְאַט, וּפִתְאוֹם תָּפַסְתִּי "סְפְּרִינְט" (רִיצָה מְהִירָה) לְכִוּוּן בֵּיתִי וְצָרַחְתִּי לְאִמִּי שֶׁתָּבוֹא.
אִמִּי יָרְדָה בִּמְהִירוּת. סִפַּרְתִּי לָהּ שֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁמְּנַסֶּה לַחְטֹף יְלָדִים. הִיא רָצָה לְכִוּוּן הָרֶכֶב. בָּרֶגַע שֶׁהָאִישׁ שֶׁדִּבֵּר אִתִּי רָאָה אוֹתָהּ, הוּא נִכְנַס לָרֶכֶב, וְהֵם נָסְעוּ בִּמְהִירוּת מֵהַמָּקוֹם.
אִם הָיָה לִי סָפֵק בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, כָּעֵת כְּבָר יָדַעְתִּי שֶׁנִּצַּלְתִּי מֵאֲנָשִׁים פּוֹשְׁעִים וּרְשָׁעִים. אִם בֵּן אָדָם נִמְלַט כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה מִישֶׁהוּ מְבֻגָּר, כַּנִּרְאֶה הוּא עָשָׂה דָּבָר אָסוּר.
אִמִּי הִסְפִּיקָה לִרְשֹׁם אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל הָרֶכֶב וְאֶת צִבְעוֹ, וְהִתְקַשְּׁרָה לַמִּשְׁטָרָה.
עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם עָצְרָה הַמִּשְׁטָרָה אֶת הַשְּׁנַיִם. הִתְבָּרֵר שֶׁהֵם פָּגְעוּ בְּהַרְבֵּה ילדים בַּסְּבִיבָה. הֵם בֶּאֱמֶת נִשְׁלְחוּ לְחַלֵּק חֲטִיפִים, אֲבָל הֵם נִצְּלוּ אֶת זֶה כְּדֵי לִפְגֹעַ בילדים קטנים. מוּבָן שֶׁמֵּאָז הֵם לֹא מְחַלְּקִים חֲטִיפִים, וְגַם לֹא חוֹטְפִים. הֵם יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַסֹּהַר וְנֶעֱנָשִׁים עַל מַעֲשֵׂיהֶם.
הַמִּשְׁטָרָה שָׁלְחָה לְבֵיתִי תְּעוּדַת הוֹקָרָה, עַל הַתּוּשִׁיָּה שֶׁגִּלִּיתִי וְעַל שֶׁסִּיַּעְתִּי בִּתְפִיסָתָם שֶׁל הַפּוֹשְׁעִים.
@9
הֶחְלַטְתִּי לִכְתֹּב אֶת סִפּוּרִי לְכָל הַיְּלָדִים, גַּם לְאֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁ"אָסוּר לְהִתְקָרֵב לְזָרִים". גַּם לִי אָמְרוּ אֶת זֶה, וּבְכָל זֹאת לֹא הָיָה חָסֵר הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁאֶפֹּל בַּפַּח.
לִפְעָמִים יֵשׁ "זָרִים" שֶׁנִּרְאִים יְדִידוּתִיִים. הֵם יוֹדְעִים לְהַצִּיג אֶת עַצְמָם כַּאֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים לַעֲשׂוֹת טוֹב, כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, שֶׁהָמוֹן יְלָדִים בְּסַךְ הַכֹּל נֶהֱנוּ מֵהֶם, כִּי הֵם חִלְּקוּ לָהֶם חֲטִיפִים. אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהֵם הִצִּיעוּ לילד או ילדה לַעֲלוֹת לָאוֹטוֹ שֶׁלָּהֶם, זֶה מַרְאֶה שֶׁהֵם לֹא אֲנָשִׁים טוֹבִים בִּכְלָל. לְהֵפֶךְ.
כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת סִפּוּרִי, אֲנִי חַיֶּבֶת לִכְתֹּב לְכָל הַיְּלָדִים מִסְפָּר כְּלָלִים חֲשׁוּבִים מְאֹד, שֶׁהוֹרַי אָמְרוּ לִי:
* לְהִתְרַחֵק מֵאֲנָשִׁים זָרִים.
* לֹא לְהַאֲמִין לַסִּפּוּרִים שֶׁהֵם מְסַפְּרִים לָכֶם, גַּם אִם הֵם מְאֹד מְשַׁכְנְעִים.
* גַּם כְּשֶׁאֲנָשִׁים שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים מְדַבְּרִים אֵלֵינוּ בְּצוּרָה לֹא מַתְאִימָה, שֶׁנִּרְאֵית קְצָת חֲשׁוּדָה, צָרִיךְ לְסַפֵּר עַל כָּךְ לְאַבָּא אוֹ לְאִמָּא.
* לְאִישׁ מִלְּבַד הַהוֹרִים, או המורים, אֵין זְכוּת לְצַוּוֹת עָלֵינוּ, וַאֲפִלּוּ לְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה לָנוּ. אִם אָדָם מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינְכֶם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת, מֻתָּר לוֹמַר לוֹ, "לֹא", וּכְדַאי לְסַפֵּר עַל כָּךְ לַהוֹרִים.
* אִם מִישֶׁהוּ עָשָׂה לָנוּ רַע, כְּדַאי שֶׁנְּסַפֵּר לַהוֹרִים. גַּם אִם אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים אֲשֵׁמִים בְּמָה שֶׁקָּרָה, הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ תָּמִיד לְצִדֵּנוּ.
אֵלֶּה הֵם הַכְּלָלִים, וַאֲנִי מְקַוָּה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּזְדַּקְּקוּ לָהֶם.