שלום וברכה,

עבודתי מורכבת מאוד, ומפני שיש ממנה כה מעט בציבור שלנו, אני מעדיף שלא לחשוף אותה, כי אני יחסית די מוכר בעבודה זו.

אבל באופן כללי, יש לי תחומי אחריות רחבים ואני כפוף לאדם ישיר, בעל כוחות כבירים ולא מצויים. הוא חי בסגפנות למרות שתחת ידיו מתגלגלים מליונים, עובד מלפנות בוקר עד אמצע הלילה, כמעט בלי הפוגה ולמרות שהוא קרוב לגיל שמונים מאשר לשבעים.

הקומוניקציה החברתית שלו מאוד מורכבת, אנשים – וזה כולל את אשתו ובניו – בוררים את מילותיהם היטב לפני כל שיחה עמו, ומשחזרים אותה לאחר מכן לנחש מה התכוון בכל דבר.

הוא לא סימפטי ולא מפרגן. בעיניו רק רואה שחורות ואת חולשות הזולת, ופיו פתוח לפגוע ולהעליב.

במסגרת העסק שלו יש כמאתיים עובדים, מתוכם כעשרה ישירים תחתיו. אני אחד מהם.

בסך הכללי יש לו הצלחה כבירה בכל מישורי העסק שלו, אולי בגלל הקפדנות המרובה ואולי למרות.

וכאן הבעיה שלי; הוא מכיר אותי שנים ולפני שנתיים קרא לי לעבוד אצלו, לא שיערתי היטב את היקף העבודה והסכמתי לשכר זעום ביחס לעבודה ולמקבילותיה בחברות אחרות, ובכל זאת לא כאן קבור הכלב.

למרות שאת כל מרצי וכוחי אני משקיע בתחומי אחריותי, והכל דופק כמו שעון, למרות זאת אני חוטף קיתונות רותחים מידי פעם על דברים שאי אפשר לצפות אותם.

אין טעם למנות דוגמאות, אבל אציג אחת מהם ללמד על הכלל, וגם בגלל שבעקבותיה קיבלתי מכתב פיטורין [שלאחר לחץ נמשך חזרה].

הגיע אדם לעסק ושאל אותי על אחד העובדים, סיפרתי לו מה שרצה והוא הלך. התברר שזה היה שליח של עסק מתחרה שניסה לקחת אותו אליו, ואני הזדמנתי מולו. בעקבות כך נקראתי לשיחה נוקבת ולאחר שעתיים – מכתב פיטורין.

הכלל, כמה שעובדים קשה, תמיד תמצא איזו נקודה לא טובה מספיק [כי התחומים שלי רחבים מאוד] ואותה הוא יעצים כאילו היא חזות הכל.

להחליף עבודה זה לא שייך משתי סיבות;

א. עדיף לפתור בעיה מאשר לברוח ממנה, כי תמיד יש בעיות, בכל מקום.

ב. עברתי דירה במיוחד בשביל העבודה הזו, ולטלטל את כל המשפחה, מעבר מוס"ח לילדים, חברה ושכונה חדשה, הדבר קשה מאוד על בני הבית.

וזה חוץ מהעובדה שמהעבודה עצמה אני מאוד מרוצה ומרגיש התאמה גדולה אליה.

איך מתנהלים מול אדם כזה?!