ישב אצלי פעם איש צעיר, שסיפר על אביו שנפטר בילדותו.
"הוא נפטר כשהייתי בגיל שש אחרי מחלה של שלוש שנים. אני לא זוכר ממנו כמעט שום דבר" אמר. "חוץ ממשפט אחד שנאמר במקרה זמן קצר לפני פטירתו. חזרתי הביתה בוכה בכי תמרורים. ניגשתי למטת חוליו ואמרתי שחבר שלי הכה אותי באגרוף כל כך חזק עד שנפלתי. הוא לקח את ידי ואחר לי: "תשמע חמוד, אתה תקבל עוד אגרופים בחיים שלך, כל מה שאתה צריך לדעת, זה שאחרי שמישהו נותן לך אגרוף כזה חזק שמפיל אותך, עליך לעשות כל מאמץ לקום ולהגיב חזק. זה יגרום לו להבין שאתה לא נרתע ממכות, וגם אם ינצח אותך בפעם הזו, הוא ישתדל בעתיד שלא להתמודד איתך, ולמצוא לו בפעם אחרת ילד מהסוג שנופל ולא קם יותר.
"הוא נפטר זמן לא רב לאחר מכן" מספר האיש, "עם השנים למדתי שהיה איש חכם שהייתי יכול ללמוד ממנו המון, אבל שלא באשמתו, לא זכיתי לכך. המשפט היחיד הזה שאני זוכר עזר לי כל כך, שאני כל כך מצטער שלא זכיתי לשמוע ממנו עוד דברי חכמה, לא רק בתחום אגרופים והקימה מהם…
2.
הסיפור הקטן הזה, קוטלג אצלי בראש כדוגמה להחמצה. וקריאה לכל אחד ואחד לנצל כל רגע כדי להעביר לילדיו מסרים רבים ככל שניתן. במרוץ הזמן ובנפתולי הגורל, אין איש יודע יומו, וככל שנספיק להשקיע בחינוך, כן ייטב. וחינוך לצורך העניין אינו רק הוראות של עשה ולא תעשה אלא הטמעת דברי חכמה וניסיון חיים שקיבלנו מאבותינו וגם שחידשנו מעצמנו. שרק לא נישאר בזיכרון עם רעיונות על אגרופים והקימה מהם.
אבל השבוע חזרתי אל הרעיון האחרון ההוא, ואמרתי לעצמי שלפחות ממנו, נעשה משהו מועיל.
3.
היהדות החרדית חטפה אגרוף. חייבים להודות. בעצם סדרה של אגרופים מרוכזת. קיצוץ בקצבאות הילדים וקיצוץ מוחלט בתקציבי הישיבות. האיש שמעניק את האגרופים, מכונה שר אוצר, אבל כולנו יודעים שמדובר בבריון, שגדל על ברכי השנאה לציבור החרדי, ובלי קשר לציבור החרדי, מי שמדבר בלעג כזה על אנשים שפת לחמם נלקחת מהם הוא לא יותר מאשר בריון חסר לב.
אבל דווקא כעת חשוב שנדע שהאיש שנתן לנו את האגרופים הללו הוא לא באמת בריון. מדובר בנער תפנוקים חסר חוט שידרה, שמרגיש צורך להוכיח בעיקר לעצמו שהוא מתאגרף מפחיד.
תצחקו, אבל יאיר לפיד, חוץ מהשרות הצבאי שלו בשדה הקרב של עיתון "במחנה" גם ניסה להיות מתאגרף. הוא התאמן הרבה ועלה לזירה ובתוך ארבעים וחמש שניות, הובס ונוצח. זה לא בושה להיות מובס ומנוצח, אבל הדרך שזה קרה לו קצת מבישה. הוא כלל לא נפגע רק חטף קצת מכות וביקש להיכנע.
כעת הוא מאמין שיוכל להיות חזק על חלשים. מה שהוא לא מבין, שהוא לא חזק ואנחנו לא חלשים.
4.
הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר: "לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה הייתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה הוא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזרה קדומה". הפילוסוף הרוסי ניקולאי ברדייב: "עם זה התגבר על שורה מדהימה של צרות ופגעים, שלפי דרך הטבע אי אפשר לעמוד בהם. קיום ממושך זה, בניגוד להיגיון ההיסטורי, הוא דבר מופלא ביותר ומצריך הסבר".
הסופר האמריקאי מרק טווין): " היהודים הם 'תאונה' של ההיסטוריה, משהו שאיננו תואם את הכללים המקובלים של ההיסטוריה". הפרופ' ג'ורג' פרידמן, סוציולוג והיסטוריון צרפתי: "מהו סוד קיומם המתמיד? מהו סוד התחדשותם של היהודים? מדוע קבוצות גדולות יותר, תרבויות וציביליזציות חזקות לא פחות, אבדו מן העולם, נעלמו או נטמעו – ואילו היהודים נשארו יהודים?…
ההיסטוריון ט"ר גלובר כתב: "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית. העם היהודי הוא משהוא מעבר לזמן".
והחוכמולוג הזה לפיד חושב שכמה אגרופים יכריעו אותנו.
5.
זיכרון ילדות:
בבית ספרנו "תורת אמת" בחיפה היה נהוג להציב תלמיד כיתה ח' כ"מדריך" בשעת ההפסקה. מטבע הדברים, היו מדריכים שלקחו את תפקידם כמה צעדים קדימה והרשו לעצמם לבדוק את הילקוטים, להעיר על מחברות. דברים כאלה. היה זה לפני פורים של כיתה ה'. המורה כהן אימן אותנו להצגה שתתקיים ב"יריד פורים". ההצגה כמובן הייתה "סוד מוחלט בהחלט", ואסור היה לה לדלוף לילדי הכיתות האחרות.
ובהפסקה אחת, ישבתי עם שכני לספסל ושיננו יחד את הטקסטים. לפתע חברי לוחש: "המדריך מתקרב". פחדנו שיחרים את דף הטקסט ואולי אף יעביר לילדי כיתתו. ולכן קרענו אותו במהירות לקרעים קטנים, הנער רץ, אסף את הקרעים מהשולחן ומהרצפה, לקח אותם לשולחן המחנך והחל לחבר את הפאזל…
ישבנו המומים, לא ידענו מה לעשות. כל הכיתה הייתה שותפה לחרדה שלנו. ואז החלטתי לעשות מעשה, קמתי ממקומי והתחלתי ללכת על קצות האצבעות לכיוון השולחן. הנער היה שקוע בחיבור הפאזל, לדעתי כבר הצליח לחבר את ה"בס"ד"…
ולפתע רצתי לשולחן, אספתי את קרעי הנייר בשתי כפות ידי הקטנות ו…בלעתי הכל…
תקשיבו טוב: מבול של מכות נחת עלי. הוא היכה בי באגרופים, בראש, בגב, ובכל חלקי הגוף.
אבל אני…לא חשתי כל כאב, רק עונג צרוף, בלעתי את חלקי הנייר כאילו היה זה המעדן הכי טעים שאכלתי מימי וידעתי: הוא יכול להרביץ לי כמה שירצה –אבל את הטקסט להצגה של יריד פורים – הוא בחיים לא יראה…
6.
נחזור לעצה מסעיף 1, שנראתה בתחילה כל כך מיותרת.
חטפנו אגרופים. מה עושים כעת?
תחילה נכתוב מה לא עושים. לא מייללים. גם בגלל שזה לא יעזור, וגם בגלל שחבל לתת להם ליהנות. כדאי שנדע שמצביעי שינוי הם אנשים ששונאים חרדים. מכון שהם מצהירים שלא. ונכון שהם מסבירים שאם היינו הולכים לצבא ולומדים ליבה ולא לומדים בכוללים הם היו אוהבים אותנו, אבל זה לא משנה, כי אז זה אומר שנחדול להיות מי שאנו, וגם אז שיהיה ברור לכם לא יאהבו אותנו.
מה גם, שאנחנו מרגישים די טוב עם זה שהם שונאים אותנו, בניגוד לרבים ממנהיגי הציבור הדתי לאומי שמאד חשוב להם שיאהבו אותם, סליחה, מאד חשוב להם שחילוניים יאהבו אותם, לנו זה בכלל לא חשוב. כי חלק מהשמירה עלינו זה השנאה ששונאים אותנו. הגויים, עמי הארצות. ראיתם מה קרה לעם היהודי כאשר שנאו אותו? זה כלום למה שקרה לו כשאהבו אותו…
מה כן עושים?
קמים על הרגליים מיישרים את הקמטים וממשיכים הלאה.
להמשיך הלאה זה לעשות בקרת נזקים ולדאוג לסתום חורים. קחו לדוגמה רעיון: אנשים בעלי יכולת יוותרו על קצבת הילדים שהם לא זקוקים לה לטובת אלא שכן. ניתן לעשות זאת באופן פרטני, ואם תקום עמותה שתארגן את התאום הזה ייטב. מדוע? כי אז יהיה החזר מטעם המדינה של 35 אחוז…תקראו לזה להשיב אגרוף קטן משלנו ותקראו לזה להקהות טיפ טיפה את הקיצוץ. מה שברור עסקים כרגיל.
7.
ואם דיברנו על להחטיף. האמת, שאנו חזקים הרבה יותר מכפי שלפיד מתאר לעצמו. אני לא הולך לדבר על אלימות. בזה הם טובים. אבל כשיש כוח אין שום צורך באלימות. לכו לא רחוק מכאן, מהו הדבר שעליו נפל מובארק ואחריו מורסי ובקרוב גם הגנרל סיסי. מיליון אנשים שנמצאים בכיכרות. הם לא מתקיפים, הם לא נלחמים רק נמצאים. כוחם בהימצאותם.
מצרים היא אומה של שמונים וכמה מליון אנשים. אנחנו אומה של שמונה מליון אזרחים והחרדים מהווים חלק גדול מכדי שניתן להתעלם ממנו.
תמיד יש לנו את האופציה להיקהל ולעימוד על נפשנו. איך? פשוט להיקהל. להתאגד, להתאחד, לעשות פעולות לא אלימות ואפילו חוקיות.
מליון אנשים שמחליטים לא לצרוך משהו, פוגעים בכלכלה אנושות. ישנן 25 חברות מובילות במשק, שפגיעה בהן תשפיע אנושות על המשק כולו הרועד בלאו הכי. הציבור החרדי יכול להחליט שלא לצרוך את מוצריהן. אתם ממוטטים את עולם התורה? אנחנו לא ננשק את היד האוחזת באגרוף.
בל נשכח שלפיד אינו יכול לעשות מה שאסאד וסיסי עושים לעמם גם אם היה מאד רוצה. כדי לפגוע בנו כמו שהם היו רוצים בסתר לבם, הם צריכים להפסיק להיות דמוקרטים. אז נכון שיש להם כל מיני שיטות לפגוע בנו דרך הדמוקרטיה: קיצוץ בקצבאות, הורדה קריטית בתקציבי הישיבות, הקמת רשת ממלכתית חרדית פיקטיבית כדי שיוכלו לקצץ בתקציבי החדרים באופן "חוקי". אבל פרט לפגיעה הכלכלית, שאנו נוכל להחזיר מלחמה שערה ולפגוע גם בכלכלתם, הם לא יוכלו באמת לעשות לנו משהו.
8.
אנו נקום, ניישר את הקמטים, נבלע את הגזירות ונמשיך כאילו כלום. ניסיון העבר מלמד, שאף גזירה לא יכלה ליהדות. בטח לא גזירות כלכליות.
השאלה מה חשבת לעצמך יאיר לפיד, כשהתחלת עם עולם התורה?
אתה שהתייאשת וירד מהזירה בבושת פנים לאחר 45 שניות של מאבק, נראה לך שתוכל אפילו להזיז בסנטימטר, אידאולוגיה שיהודים חטפו בגללה גזירות, גירוש, השפלות עינויים ומיתות משונות במשך 3000 שנה?
