כולם מדברים על השואה. מספרים עליה בוכים בעקבותיה, תמהים עליה, מתחזקים ממנה, מנסים להסביר אותה, מנסים להסביר כמה אי אפשר להסביר אותה, דואגים שלא תישכח.

אבל יש מעטים, ספורים, שלא רק זוכרים ומזכירים ומסבירים ושואלים ועונים. יש כאלה שממש חיים את השואה. כאילו עברו אותה בעצמם. אני לא מדבר על אלה ש ב א מ ת עברו אותה בעצמם אלא על אנשים משכבות גיל שונות, מעדות שונות, חלקם לא שמעו בבית סיפורי שואה ולחלקם לא היה אפילו קרוב שנפטר בשואה, ומשום מה משהו בהם מרגיש שהם חוו את השואה על בשרם ממש כך.

מדובר בחבורה סודית של אנשים שמזהים עצמם רק באופן אקראי כאשר עולה נושא השואה על השולחן או אפילו בנסיעה כלשהו, ואז הם מזהים את זולתם בקלות, על פי תסמינים הנהירים רק להם.

במקרה אני אחד מאותם אנשים.

כך כתבתי בהקדמה לספר "שתיים ממשפחה" סיפורה של חנה מינצה גרינוולד (פליישר):
הפעם הראשונה שקראתי "ספר שואה" היתה בהיותי בן עשר שנים. אני זוכר היטב את שמו של הספר "אוד מוצל" שמצאתיו במקום סתר כלשהו בבית. היה זה ספר קשה לקריאה ובו תמונות קשות ומחרידות ומאד לא מתאימות לילד בן עשר.

הספר הזה יצר אצלי צימאון רב לקרוא ולדעת על השואה, והחומר הרב שקראתי, גרם לכך שזיכרון השואה הפך חלק ממני, מעיצוב דעותיי, מחשבותיי ואפילו רגשותיי.

יעידו על כך ידידיי ובני משפחתי שבכל פעם שנושא השואה עולה, כאב גדול ממלא את ליבי, כאב ועצב וחמלה ובעיקר זעם גדול על הגויים שעוללו ככה לי ולעמי, ופגיעה נוראה המבוטאת היטב במילות התפילה: "הבט משמים וראה כי היינו לעג ולקלס בגויים נחשבנו כצאן לטבח יובל להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה".

2.
מטבע הדברים אנשי החבורה הנ"ל מקשרים כל דבר לשואה ולפעמים מסתבכים בגלל זה (השוואות בין נאומים…זוכרים?) קחו את אותו ח"כ שאפילו בלי לדבר איתו אני רואה בו חלק מהחבורה, שכן בכל נאום שלו תתמקם המילה "אקציה" ו"עננים שחורים באירופה": וצפונה משם.

למען האמת, חבורה מצומצמת זו, אינה מסתפקת בנאומים חוצבי להבות, כי אם מחליטה החלטות, מנהלת את חייה, ואפילו מנחילה לדורות הבאים צורות חשיבה הנגזרות מהשואה.

תלשינו אותי ליצחק קדמן, אבל אני מחנך את ילדיי משער נעוריהם "לקפוץ מהרכבת" כלומר: אם חלילה יחזור מצב כזה שאויב יכבוש את הארץ ויחליט לכנס אזרחים, למספר אותם, לשלוח אותם וכו', תעשו הכל ההפך. כי אנו יודעים משהו שדור השואה לא ידע. שהדרך הטובה ביותר להשמיד עם זה ציות. ולכן צריך לעשות את ההפך מהציות.

אגב, "לקפוץ מהרכבת" הוא לא רק כפשוטו, אלא מושג הקשור להפעלת תושייה. לחשיבה מחוץ לקופסא, להעזה ולעשייה.

אחזור ואומר שאין בדברים משום הבעת ביקורת על נספי השואה שמי שמבין מה עברו יקלוט שמבחינתם עשו את הדבר הנכון, שכן הנאצים עשו הכל כדי להרדים את הגנותיהם ולהפיח בהם תקווה שאם יעשו כדבריהם יזכו בחיים. הדברים נעשו כשיטה עד לתאי הגאזים ממש. כעת לפחות ניתן להסיק תועלת מהתובנות שהוסקו במחיר כל כך כבד.

3.
אגון ברגר ז"ל היה יהודי ניצול שואה, תושב בני ברק, שנפטר לפני קרוב לעשרים שנה. אחד מסיפוריו שנחרטו אצלי יותר מכל, היה סיפורו של הניצול הפולני שהגיע לכפר הקטן בו התגוררה משפחתו של אגון.

היה זה כשהנאצים עמדו לפני פלישה להונגריה, לקראת תום המלחמה. האיש סיפר בהתרגשות לכל מי שרצה לשמוע, את מה שאירע ליהודי פולין. הוא סיפר על הטלאי הצהוב, האקציות, הגיטו, הגרוש לאושוויץ וכמובן על תאי הגאזים והמשרפות. הוא זעק ליהודים שכדאי להם למהר ולברוח כי סכנה מרחפת על ראשם. כמובן שדבריו עוררו בהלה גדולה. הדברים הגיעו לאנשי נבחרי הציבור ואלה הגיעו באישון לילה וגירשו את הניצול הפולני מהכפר, בעוון דברי ההבל והבהלה שהוא זורע והזהירו אותו שאם ישוב לכפר, הם ינקטו כנגדו צעדים קשים הרבה יותר.

למותר לציין, שמספר חדשים לאחר מכן, כבשו הנאצים את הונגריה ועשו בדיוק את מה שהניצול הזהיר והתריע: הם השמידו את רוב אוכלוסיתה היהודית של הונגריה בטווח זמן של מספר חדשים. המשפט שעליו חזר אגון שוב שוב היה: "הכי כואב שהשוטים דווקא האמינו לו וברחו… אבל כל ה'חכמים' הרופאים והפוליטיקאים, הבנקאים וכל אלה שנחשבים חכמים לא האמינו – ואיש לא עשה דבר כדי למלט עצמו".

4.
מפעם לפעם אני נזכר בדבריו של אגון ז"ל. לדוגמא בהסכם אוסלו כשכל "הימנים הקיצוניים" "המתנחלים" "העמך" ובקיצור כל מי שנחשב ע"פ התקשורת לצר אופקים וטיפש זעקו "אל תתנו להם רובים. הם יהרגו אותנו" ואילו השמאל "הנאור", "המפוקח", "החכם" בז להם והגדיל לעשות רוה"מ דאז רבין שכינה את המתנחלים "פרופלורים". "אתם השתגעתם? אנחנו נותנים להם נשק כדי שיהרגו את הקיצוניים שלהם 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'" אמר החכם הזה.

ומה קרה? הדבר הראשון שעשו הפלשתינאים זה לתת את כלי הנשק וחומרי הנפץ ל"קיצוניים" שלהם ואז שטף את הארץ גל טרור שלא היה כדוגמתו. הקיצוניים הפלשתינאים לא הרגו רק את המתנחלים, אלא פוצצו אוטובוסים בלב תל אביב, עיר הבירה של השמאל הנאור והחכם. ואם מישהו חשב שהחכמים הללו התפקחו, הדבר חזר על עצמו בהתנתקות מעזה.

"חייבים להתנתק מעזה" זעקו אבירי החכמה, "זה מעוז טרור המסכן את החיילים ואת התושבים" התפייטו מגיני המתנחלים לרגע, וכשעלתה שאלת השאלות: 'מה יהיה אם יזרקו משם פצמ"רים?' (זוכרים את הדבר הזה, ברזל חלוד שנופל ולא עושה כלום?) הם ענו: "נראה אותם זורקים פצמ"ר אחד אנחנו נגיב בצורה כזו ש…"

מאיר שטרית בנאום שלפני ההתנתקות כמעט נחנק מצחוק על הטענה שיישלחו קסאמים מעזה "עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזו" אמר מעל בימת הכנסת בדיון שקדם להתנתקות.

באותו דיון אמר רן כהן (מר"ץ) :"דעו לכם, שאם לא תהיה התנתקות, הם יגדילו את הטווח של הקסאמים ועלולים להגיע לא רק לשדרות אלא אפילו לאשקלון….

שיספר כעת רן כהן החוכמולוג לתושבי אשדוד מה בדיוק השתבש, ומדוע דווקא ההתנתקות איפשרה לחמאסניקים לייבא לעזה גראדים ולשלוח אותם לאשדוד, ליבנה ולכו תדעו לאן עוד יגיעו.

חייבים לציין, שבתכנית ההתנתקות תמכו כל הבטחוניסטים, שרון וברק ומופז ונתניהו ואפילו לימור לבנת הימנית. שוב באו החכמים של אגון ברגר והוכיחו את טיפשותם.

ההתנתקות בוצעה. אלפי משפחות נעקרו מביתם ומפרנסתם ועד היום לא נמצא לכולם סידור הולם, ולאחר מספר חדשים החלו נורים הפצמ"רים ולאחר מכן הקסאמים וגם הגראדים שמשביתים מפעם לפעם את חלקה התחתון של המדינה. הוכרחנו לצאת למבצע "עופרת יצוקה" שגבה פי עשרה הרוגים ופצועים מאלה שהיו בכל שנות הכיבוש בעזה.

5.
מי שאינו לומד מן העבר – לא יהיה לו עתיד. הדברים אמורים הן לגבי סכנות פיזיות והן לגבי סכנות רוחניות. כל שצריך, כאן וגם כאן, להקשיב לזקנים. חכמי הדור האמיתיים. הם שהעתיקו מן השמועה את התובנות לגבי שואות גשמיות ורוחניות שעברו על עם ישראל יודעים לזהות סכנה ולהזהיר מפניה. וכל שאנו צריכים לעשות –זה ללכת לאורם!

——————————————
עם כתיבת הטור הגיעה הבשורה המשמחת על הולדת בת למאיירת הטור רבת הכישרון הגב' בת שבע הבלין תחי' וזאת במהלך השלושים לפטירת בעלה (אבי הבת שתחי') צבי ישראל הבלין ז"ל שאמנם לא זכה למרבה הצער לראות בהולדת בתו, אך בשמים בודאי יש לו נחת רוח ואי"ה ישפיע לפני כסא הכבוד שאביהם של יתומים ידאג לבתו הקטנה שלא זכתה לראותו.

אנו מאחלים לגב' הבלין שבזכות השמחה תתרפא המשפחה ותזכה לגדלה לתורה לחופה ולמעשים טובים בבריאות ובנחת עד מאה ועשרים שנה!