כילד חיפאי, בתקופה שעדיין חיפה נחשבה "חיפה האדומה", בעצם היא כבר לא הייתה ממש אדומה (אבא חושי, ראש העירייה המפ"איניק הוותיק נפטר בשנת הולדתי), אך את האווירה האנטי-דתית עדיין ניתן היה לחוש.
לא היה שבוע בו לא נתקלנו בגילויי איבה מצד נערים חילוניים. בדרך כלל זה היה נגמר בהעפת הכיפה או החרמתה, במקרים יותר קשים זה הסתיים במכות ואפילו בפציעה (אני מדבר על רמת אשפוז בבית חולים, בשל אגרוף בלב או נשיכה שכמעט תלשה חלק מהבשר).
עם השנים פיתחנו חוש ריח מיוחד לזיהוי נערים שמחפשים לעשות צרות לבין כאלה שפניהם לשלום. לא היינו צריכים להיות פרופסורים בשביל זה. החיים היו בית הספר.
כמעט לא טעינו. נערים שוחרי רע באו בהליכה רעה עם עיניים רעות ועם שפת גוף אלימה; ואילו נערים שוחרי טוב, צעדו בהליכה פשוטה, לא מאיימת, עיניהם היו טובות ולא חורשות רע ושפת הגוף שלהם היתה טבעית.
חשבתי שנכון יהיה לחלוק את המידע הזה עם הקוראים, ואולי להעניק כלי שישמש אתכם בהסתכלות על כל דבר בעולם. מדינות, שליטים, בני אדם, אנשי עסקים, בוסים, עובדים, אנשי חוק, שותפים,שכנים, ואפילו ילדים ונערים.
2.
את המבחן שלי אני אכנה בשם: "מבחן שוחרי הטוב".
נתחיל במדינות.
כל-כך פשוט לזהות מדינות שוחרות טוב, מול מדינות שוחרות רע.
כעיקרון אפשר להסתפק במבחן הדמוקרטיה של נתן שרנסקי, שנקרא 'כיכר העיר', על פיו מדינה שבה כל אזרח יכול לבוא לכיכר העיר ולומר ככל העולה על דעתו – היא מדינה דמוקרטית. ובמילים אחרות: מדינה שוחרת טוב.
אך קחו, למשל, את סינגפור. זו מדינה די קשוחה ולגמרי לא דמוקרטית. במבחן של שרנסקי היא יוצאת רע, אבל במבחן "שוחרי הטוב" היא נמצאת באחד המקומות הראשונים.
סינגפור היא מדינה שבראשה עומדים אנשי חינוך. אמנם מדובר בחינוך מאד קפדני, ואמנם הטיול הראשון של ילדי הגן הוא לבית הסוהר, כדי שילמדו "מה קורה למי שאינו פועל על פי החוק", ונכון שישנם עונשים כבדים עבור אלה שזורקים מסטיקים או מציירים על הקירות, אבל הכוונה של ראשי המדינה היא טובה.
הם רוצים אנשים מהוגנים שיעשו טוב זה לזה, ואכן אחוזי הפשיעה בסינגפור הם מהנמוכים בעולם, ומשכורות האזרחים מהגבוהות בעולם – והכי מעניין: אחוז שביעות הרצון הוא אולי הגבוה בעולם כולו. כי סינגפור היא שוחרת טוב. את חוקיה היא מחוקקת לא כדי לספק תאוות שלטון לראשיה ולא כדי להשתלט על העם, אלא כדי שלאנשים טובים וישרים יהיה שם טוב ולאנשים פורעי חוק יהיה רע.
עיצוב ההתנהגות בסינגפור נעשה על ידי חינוך לקודים מחמירים, והעונשים הם בדרך כלל לא יותר מאשר הוקעה חברתית.
ובעיקר יש הבדלה נכונה בין טוב לרוע, ויש הוקעה של הרע מול חיזוק של הטוב.
3.
כפי שאתם קולטים "מבחן שוחרי הטוב" הוא פשוט וקל. אתן דוגמאות ואתם תבינו אפילו מבלי שאסביר.
ארה"ב שוחרת טוב. איראן שוחרת רע. קוריאה הדרומית שוחרת טוב ואילו הצפונית שוחרת רע. רוסיה נמצאת בקו האמצע: עד הגלאסנוסט היתה משוחרות הרע הגדולות בעולם, מאז 1990 היא הפכה לשוחרת טוב, אבל בשנים האחרונות היא חזרה לסורה. כלפי האזרחים היא עדיין בסדר, אפילו כאלה שמקטרים נגד השילטון, אך כלפי כאלה שנחשבים למתנגדי שלטון, היא ממש שוחרת רע, ברמה של האכלת עיתונאי במנת פלוטוניום, בכמות שיכולה להשמיד מדינה. לאחרונה החלה לפזול לכיוון כיבוש מדינות שהיו בעבר תחת שלטונה. בקיצור, המצב נזיל שם ברוסיה בין הטוב והרע – עם נטיות ברורות לרע.
מצרים, לבנון וירדן, תתפלאו, שוחרות טוב (למרות שבלבנון כוחות גדולים שוחרי רע, אבל המדינה בולמת אותם). סוריה שוחרת רע, אך כבר אין לה כוח לשחור… ואפריקה שוחרת לאוכל, ובכל מקרה הכל שם שחור…
ויש את גרמניה, שככל שהיא שוחרת טוב, הכל יודעים שיש לה מטען גנטי שוחר רע. הם אחראים למלחמת העולם הראשונה והשנייה, והם החשודים המיידיים בכל מלחמת עולם עתידית. הנאורות שלהם אינה יוצרת טוב, אלא משכללת את הרוע הטבוע בהם.
4.
וממדינות לבני אדם.
אתה לא צריך לצאת לשום כיכר עיר ולא לדבר דברים נגד מישהו, כדי לבדוק זאת. אתה פשוט מחליף שיחה אחת או שתיים עם הבנאדם, מביט בעיניו, בהליכותיו, ואתה פשוט יודע אם שוחר טוב הוא או רע.
בכל בניין מכירים את השכנים שוחרי הטוב (שהם הרוב), ואת השכן שוחר הרע. אם יש כזה, הוא בולט באופן מיידי (אגב, אם נראה לכם שכל דיירי הבניין שלכם שוחרי רע, שווה לכם לבדוק, אולי זה אתם. לא הם…)
בעל מלאכה שעבד אצלי, התלונן לקראת סיום העבודה שהוא לא עשה חשבון נכון ולמעשה "הוא מביא כסף מהבית". זה גרם לי תחושה בלתי נעימה. בפעם הבאה שהזמנתי אותו ביקשתי ממנו שיעשה חשבון טוב, שלא יגיע למצב שהוא לא ירוויח.
לקראת סיום העבודה שוב פלט לי: "עשיתי חשבון לא נכון, אני בעצם משלם כאן על העבודה".
אמרתי לו: "זה לא בסדר מה שאתה עושה לי, אני רוצה שתתפרנס ותרוויח. ביקשתי ממך מראש לעשות חשבון ולהוסיף מרווח ביטחון שלא תגיע למצב הזה. למה אתה גורם לי לאי נעימות כזו?"
הוא הסתכל עלי בתדהמה ואמר לי: "אתה באמת חושב שאני לא מרוויח עליך?"
"אתה אמרת לי את זה הרגע, לא?!"
"עזוב", הוא אמר, "אני תמיד מתבכיין. יש אנשים שזה עושה להם טוב".
???
"תבין", הוא אמר, "יש סוג של אנשים שאם יש להם חשד שאתה ה ר ו ו ח ת משהו, הם לא ישנים בלילה. הם מרגישים שהם עשו עסק גרוע. שהם טיפשים. שמישהו גנב מהם כסף מהכיס (-הוא טען שככל שאנשים יותר עשירים זה יותר נפוץ… "בגלל זה הם עשירים", קבע). אני מתבכיין כדי לעשות להם טוב על הנשמה שיבואו הביתה ויגידו:'הבנתם איזה סוחר אני? הבן אדם הוציא כסף מהכיס, הוא נופל בגלל העבודה הזאת…"
5.
האמת, הייתי מתקשה להאמין לו, אלמלא הכרתי בעצמי בן אדם שמכר את רכבו והתגאה לפניי: "בעוד אלף קילומטר הוא הולך לבכות. הגיר גמור, המנוע מחרחר, הוא קנה עגלה, הוא הולך לשנוא אותי…"
השבתתי לו את השמחה (נוהג שאיני מצליח להיפטר ממנו) ואמרתי לו: "למה כל-כך חשוב לך שהוא יבכה. מה אכפת לך שירגיש שעשה עסק טוב? לרוב בני האדם מאד חשוב שהצד השני יהיה מרוצה, למה זה כל-כך עושה לך טוב שהשני עשה עסק רע?"
"תהיה סוחר אז תבין", ענה לי.
אבל האמת שזה בכלל לא קשור למסחר אלא למידות טובות. בני אדם שוחרי טוב, לעולם ירצו שלזולת יהיה טוב, לעולם יעדיפו שלום על פני מלחמה, פשרה על פני ניצחון, וסליחה במקום סכסוך.
בדיוק כפי שמדינות שוחרות טוב לעולם יעדיפו להתמקד בשטחן ולהשביח את כלכלתן, ולא יהיה להן דחף לכבוש, לפגוע ולהוכיח את כוחן – בטח לא על חשבון רווחת התושבים; ובדיוק כפי שמנהיגים שוחרי טוב יעדיפו הנהגה מתוך אהבה ולא מתוך יראה, ושהתושבים יהיו שמחים ומצליחים ולא עניים ומפוחדים; וכפי ששכנים שוחרי טוב ישמחו בשמחת שכניהם ויפרגנו להם להרחיב ולהתרווח; וכמו שילדים שוחרי טוב יימנעו ממריבה ומסכסוך ויהנו ממשחק טוב ומאחוות חברים.
6.
הבעיה שעל כל עשרה מנהיגים שוחרי שלום יהיה מנהיג אחד שוחר רע, שיכריח את כל העשרה להיכנס למלחמה בה לא היו חפצים (היטלר, למשל, סחף עולם שלם), ועל כל עשרים דיירים שוחרי טוב עלול להיות דייר אחד שינסה לעצור את ההתקדמות, ולעיתים גם יהלך אימים או יזרע סכסוך ופירוד בין כל העשרים האחרים.
וכמו שעל כל כיתה של ילדים שוחרי טוב, עלול לצוץ ילד אחד, שבמהלך שמונה שנות לימודיו בבית הספר יפיל אחריו חללים רבים של ילדים שנפגעו קשות מילולית, פיזית ונפשית – ואיש לא עצר אותו, אולי מפני שלא הבין שהילד הזה לא חונך להיות שוחר טוב.
7.
הנכון הוא להקדיש פרק מיוחד ל"חינוך שוחר טוב". אין לכם מושג כמה שזה פשוט.
אם הורים יתגברו על נטייתם להתערב דווקא כשהילד שלהם סובל ולא כשמישהו אחר סובל ממנו… זה יגרום להם שלא לאפשר התנהגות שיש בה אפילו טיפת רוע ורשעות.
אם נשאיר את הציניות מחוץ למפתן הדלת ונדאג שהבית שלנו יהיה בית חם, שבו יושביו מוגנים מפני פגיעות איש באחיו (כמובן שאין מדובר במעשי משובה, אלא במעשה שיש בו חוסר מידות התעלמות פגיעה מכוונת ורוע לשמו).
אם נקפיד על כך שאם ילד פוגע בחברו, אנחנו נדאג לזה שיבקש את סליחתו ולצורך זה נעצור את כל מהלך חיינו, עד שהילד יבין שדברים כאלה אינם נעשים – לא בביתינו, ואם כנגד זה נרבה במעשי חסד, נתינה ופרגון לזולת, זה נקרא חינוך שוחר טוב.
כפי שנאמר "דרך ארץ קדמה לתורה".
