כולם כועסים על ראובן ריבלין שלא מזמן התקשט בתואר "נשיא המדינה". כלומר, לא ממש כולם. יש איזה אחוז של שמאלנים אוהבי ערבים ואנטי דתיים שדווקא אוהבים אותו. אבל השאר פשוט כועסים.

יש כאלה שעושים זאת בדרך שאינה ראויה. מקללים ומגדפים ואפילו מאיימים. אבל רוב הציבור עושה זאת בדרך הכי נוראה לדעתי אליבא דריבלין. רוב הציבור פשוט מזלזל.

ואם תשאלו אותי, מי שהכי זלזלה הייתה דניאלה ויס, מזכ"לית מועצת יש"ע לשעבר, שהגיבה על הפרסומים בתקשורת על פיהם ריבלין מאוים ושרוי בסכנת חיים באומרה: "הוא לא מספיק חשוב כדי שיהרגו אותו".

כמובן שמקהלת הצבועים הסתערה עליה בשצף קצף, כי היא אשת הציבור היחידה שאיכשהו התקרבה למילה "להרוג" (השאר היו אספסוף בלתי נחשב). אבל למעשה דניאלה ויס פגעה באדון המכהן כנשיא (ובמחשבה שנייה במוסד הנשיאות המיותר) יותר מכולם.

היא למעשה אמרה לריבלין: 'אל תתהדר בנוצות לא לך. אף אחד לא סופר אותך, אף אחד לא מתייחס לדבריך ברצינות, אתה כל כך שולי שאין אף אדם שישקיע זמן ומאמץ לפגוע בך'.

במחשבה שנייה וייס במילותיה סוג של "הרגה" את ההילה המזויפת שמסביב לריבלין ואת הכבוד הבלתי מוסבר שיש כאלה החשים למוסד הנשיאות. ועל כך נאמר בדרך צחות "כי באפם הרגו איש". לפעמים אפשר למחוק בן אדם במבע פנים קל, בניד עפעף או במקרה הזה בהודעת הרגעה צינית "תהיה רגוע, אתה לא שווה אפילו שיהרגו אותך…"

2.
איכשהו האסוציאציה הזו מובילה אותי לדמות היסטורית אחרת שלא היה שווה…

קלאודיוס קיסר היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית.

קלאודיוס מונה לקיסר מהסיבה הלא נכונה… כל אחיו הורעלו על ידי אויבי בית המלוכה (ויש אומרים על ידי אימם). קלאודיוס היה נכה ונחשב לרפה שכל. בשל כך התביישו בו בני משפחתו עד שנמנעו מלהראותו בפומבי ולמעשה העלימו את קיומו מחמת הבושה.

רק כאשר בני המשפחה הועלמו בזה אחר זה, כבר לא היה מי שיתבייש בו והוא מונה כברירת מחדל. ואם נלך לפראפרזה על דבריה של דניאלה וייס: הוא "לא היה שווה את מנת הרעל שהגיעה לאחיו".

אגב, בסופו של דבר, רפה השכל הזה דווקא הפתיע והאימפריה הרומית הורחבה בתקופתו, אך את זאת מייחסים דווקא לעובדה ש א ח ר י ם ניהולו את העניינים… קלאודיוס היה קיסר רק בתואר (למה זה נשמע לי מוכר)? אבל בפועל היה נתון לשרירות לבם של מזכיריו ועבדיו שעשו על פי הבנתם ופיתחו את האימפריה.

3.
האמת, שגם נשיאים כאן ממונים בסוג של לית ברירה. קחו את הנשיאים האחרונים ותגלו שמדובר בכאלה שבפוליטיקה לא ממש הותירו חותם. נבון, הרצוג, קצב וויצמן היו אנשים שלא נרשם על שמם שום חוק משמעותי, ולכאלה שיודעים לעשות שום דבר. הנשיאות, שהיא גם היא סוג של שום דבר, מתאימה להם כמו כפפה ליד. (שמעון פרס, אמנם הותיר חותם, אך בערוב ימיו נתקע בפוליטיקה, ומינויו לנשיא הייתה הדרך היחידה להוציאו משם, מה שרק מחזק את התיאוריה…).

לפני שמונה שנים התמודד ראובן ריבלין מול שמעון פרס לתפקיד נשיא המדינה. זה היה קרב ענקים בין מישהו שחדל לעשות לבין מישהו שמעולם לא עשה עבור תפקיד שאין בו שום תוכן…

שמעון פרס ניצח. וזו הפעם הראשונה והאחרונה שהוא ניצח בקרב כלשהו. (להזכירכם, בשתי הפעמים שהיה פרס ראש ממשלה זה לא קרה בגלל ניצחון. בפעם הראשונה הפסיד ליצחק שמיר ומונה לתפקיד על ידי רוטציה ובפעם השנייה הפסיד ליצחק רבין בקרב על ראשות המפלגה, וזכה בתפקיד בעקבות רציחתו של רבין על ידי הרוצח יגאל עמיר.

רוצים לצחוק (או לבכות?) כשנחקר יגאל עמיר, הוא סיפר שבהמתינו למעשה הנורא שביקש לעשות, ראה תחילה את פרס ויכול היה להתנקש בחייו. הוא גם סיפר שהייתה לו אהדה אל רבין ותיעוב כלפי פרס. למרות זאת החליט להמתין "בגלל שהריגת פרס לא הייתה משרתת את המטרה של עצירת תהליך אוסלו").

במילים אחרות: גם פרס לא היה מספיק חשוב בשביל להרוג אותו.
כמה מעליב…

4.
ריבלין, חייבים להודות הוא בן אדם חם, נחמד ובעל חוש הומור. במהלך השנים הוא נחשב לאחד שלא פעל נגד הציבור החרדי. הוא היה מאלה שלא מועילים ולא מזיקים. סוג של קלאודיוס…

הוא מתפלל מדי שבת בבית כנסת בבית הכרם, ונוהג לקחת לאשתו קוגל ודג מלוח בשתי צלחות מהקידוש… בקיצור, צ'אלמר חילוני…

אז איך פתאום כולם כועסים עליו?
כידוע, החרדים הם שהביאו בסופו של דבר לבחירתו לנשיאות, אך ברגע שנכנס כאילו משהו קרה לו. הוא התחבר עם השמאל והחל ליידות אבנים מילוליות כלפי החרדים וכלפי הימין מכורתו.

כדי להבין על מה הכעס הגדול אסיים בדוגמה שכולנו מכירים, ואתם תבינו.

5.
לפעמים אתם מגיעים לסניף הבנק חמש דקות לאחר שנסגר. אתם דופקים, ממתינים למישהו שיצא ואז יוצא מישהו, אבל השומר לא נותן לכם להיכנס.

ויש כאלה ששפר מזלם, והשומר נתן להם להיכנס על אף שהגיעו לאחר הסגירה. איך? הם ביקשו, התחננו, אמרו לו לדבר עם סגן המנהל וזה אישר. ואז הם נכנסים פנימה…

הדלת עדיין לא נטרקה ומישהו מבחוץ מבקש להיכנס.
רוב בני האדם יגידו לשומר: "עשה טובה תכניס גם אותו הוא איחר בדקה, תן לו…"

אבל יש כאלה שיגידו לאיש המיוזע בקול סמכותי "אדוני אתה לא יכול להיכנס. הבנק סגור כעת, אדוני השומר בא תעזור לי לסגור עליו את הדלת".

עשרה קבין של תיעוב ירדו לעולם, ואותם אנשים ראויים לתשעה מהם…

6.
וכעת לנמשל.
במשך שנים היה ריבלין חלק בלתי נפרד מהימין. הוא לחם נגד השמאל וצביעותו, תקף אותם, הכריז על עצמו בגאון כאיש ימין שתומך בדתיים.

כל זאת עד שנכנס בשערי הבנק…
ברגע שמונה לנשיא, הוא לא חיכה לרגע. הוא מתח ביקורת על ההסכם הקואליציוני עם החרדים ולאחר מכן המשיך בהתבטאויות פרו שמאלניות ומאז הוא מודיע לאספסוף בחוץ "רבותי, אני מבקש מכם… תתרחקו, אני הצלחתי להיכנס… אתם תישארו בחוץ… אין לי אתכם חלק ונחלה. בני עמי בחרו בדרך הטרור, אתם אוהבי מלחמה ורק אני וקומץ אנשי השמאל נסתכל עליכם בהתנשאות ונסביר לכם למה אתם לא יכולים להיכנס".

ואולי נאמר זאת במילים פשוטות: עזוב רובי, קיבלת שטעלע? כולם יפרגנו לך. אף שיודעים שאין כלום מתחתיו. רק אל תהיה לנו מוישה גרויס".