המצב בחינוך הממלכתי כל כך קשה, שכבר נשמעים בו קולות ראשונים הדורשים שינוי. בעצם בשלושים השנים האחרונות נעשה שם שינוי יסודי בכיוון של נטילת הסמכות מהמורים ונתינתה לילדים, עד שהתהפכו היוצרות ולמורים אין שום מילה על הילדים, ודי שילד יתלונן על מחנך – המחנך יהיה בבעיה. לאחר מכן עשו שינויים נוספים שמנעו מהמורים את היכולת אפילו להתמודד מול הילד על טענותיו (בוועדות משמעת העוסקות בתלונות המורים על תלמידים אסור להשתתף (!)

בכך אזקו את ידיהם של המורים וסתמו את פיהם ומאידך, אפשרו לילדים לעשות ככל העולה על רוחם ומה יעשה הנער ולא יחטא?
בזמן האחרון יש דיבור בחינוך החילוני על שינוי לצד ההפוך. מדברים על "רטרו" לחזור לעבר. לימים בהם הילדים זכו להורים ולמורים שיש להם כוח וסמכות להורות מה לעשות ומה לא לעשות מה אסור ומה מותר. לזמנים בהם היו בידי המורים וההורים את האמצעים והסמכות לאכוף את דרישותיהם (כפי שהדברים מתנהלים בחינוך החרדי) ובכך החידוש הגדול.

מה גרם לחשיבה המחודשת הזו, אתם בטח שואלים?

2.
סקר חדש גילה נתונים מדהימים על האלימות כלפי מורים בישראל: מסתבר כי למעלה מ-87 אחוזים מן המורים בישראל מדווחים כי חוו אלימות מצד תלמידיהם. 53% מהמורים בישראל ספגו סטירות ודחיפות מן התלמידים, ולא פחות מ-29 אחוזים נתקלו באגרופים ובבעיטות. בהיבט המילולי התמונה לא טובה יותר: 60% מדווחים על קללות ותנועות מאיימות שהופנו לעברם.

הנתונים המפחידים מתחלקים לערכים הבאים: 5 אחוזים מהמורים מדווחים על פגיעה פיזית קשה בהם, 53 אחוזים ספגו סטירות, דחיפות, וסיבובי יד, כלומר פגיעה פיזית קלה יותר, 29 אחוזים נתקלו באגרופים ובבעיטות, 24 אחוזים היו עדים לפגיעה במורים אחרים, ו-23 אחוזים נתקלו בהשלכת אבנים או חפצים.

גם בסוגיית האלימות המילולית הנתונים לא מעודדים במיוחד: לא פחות מ-70 אחוזים מספרים על התחצפויות, ו-60 אחוזים נתקלו בקללות ובתנועות מאיימות.

3.
שרון גול, מורה ומזכיר ארגון המורים בתל אביב, נשאל על פשר הנתונים והשיב: "אילו היו שואלים אותי, הייתי אומר כי אין מורה שלא חווה איזושהי אלימות, פיזית, או מילולית". הוא סיפר כי לאחר שנתן ציון שלא השביע את רצונו של אחד התלמידים, בעט האחרון בכלי רכבו וגרם לו לנזק של כ-2000 שקלים, כשהוא מלווה את מעשיו בקללות ובנאצות.

לשאלה מה השתנה במהלך השנים, השיב גול, כי החברה הישראלית הפכה להיות אלימה יותר, אמנם לא רק במערכת החינוך, אולם פרץ האלימות מגיע גם לשם. הסקר נערך כמובן בקרב מוסדות החינוך של הציבור הכללי, ולא בציבור החרדי.

4.
לא אדון גול. אתה פספסת בתשובתך את הכיוון של השער…
אתה וחבריך המורים לא חוטפים מכות ונאצות בגלל שהחברה הישראלית הפכה אלימה יותר. להפך. החברה הישראלית הפכה אלימה יותר משום שאלה שהיו ממונים על החינוך מלפני ארבעים שנה, החליטו להפסיק לחנך, להיות "נאורים", "קשובים" ו"דמוקרטיים" ולערוך שוויון בין מורים ותלמידים ובין ילדים להורים.

הם אפשרו בתחילה לילד לומר למורה "אתה" ואפילו לא לנקוב בשמו ולא לעמוד בפניו כשהוא נכנס לכיתה.
שם זה החל.

אחר כך מ"חוזר מנכ"ל" למשנהו, הורידו עוד ועוד את יכולת האכיפה של החוקים, ואחר כך שינו את החוקים עצמם, ובתוך שני עשורים, לקחו מהילדים את המורים שלהם ואת ההורים שלהם והשאירו אותם לבדם עם היצרים הבסיסיים שלהם.

5.
היו אחוזים בודדים של ילדים אלימים שברגע שראו שיש להם חירות להפעיל את אלימותם כלפי ילדים אחרים – הם עשו זאת. והם לא נענשו כי החוקים החדשים קבעו שצריך ועדת משמעת ואי אפשר להרחיק או להעיר לילד "בלי הוכחות".

דמוקרטים, אה?
הדמוקרטיה הזו גרמה לילדים אחרים, עדינים יותר, להבין את הכיוון ולהראות שגם הם יכולים להיות אלימים כלפי חבריהם וכך הפכו בתי הספר שלכם שדווקא בשנות החמישים היה בהם סוג של חינוך, אמנם לא תורני אבל לפחות חינוך ל מ ש ה ו, למוסדות עבריינים בהם החזק שורד והחלש נרמס בידי ההמון.

6.
וככל שזה הפך יותר גרוע, האשימו אתכם יותר. כבלו וקבלו. מצד אחד כבלו את ידיכם ומצד שני קבלו כנגדכם איך אתם מייצרים כזה ליין של נערים אלימים. פשוט לא תפשו את הקשר.

ומהצד התקשורת הנפיקה הצגות וסדרות שהופכות את היוצרות. הרשע והאלים הופך להיות גיבור והעדין הממושקף הופך להיות מושא ללעג. כלומר גם בבית הם קיבלו חינוך להרע, מה רציתם שיקרה?

כיום כולם מבינים שהחינוך החרדי הוא היחיד שמאפשר חינוך.
בתי הספר שלנו, אדון גול, אינם דמוקרטיים. אין בהם שוויון בין מורים לילדים. הילדים שלנו זוכים לחינוך. זוכים לדעת מהו טוב ומהו רע מה אסור ומה מותר, להבדיל בין הטמא לטהור ובין העיקר לטפל. את מה יש לכבד ובמה יש לזלזל.

וכאשר ילד מנסה לחרוג מהקו, הוא נתקל בגבולות. כן, מעקה הבטיחות הזה שנועד להגן על הילדים, הדבר הזה שהורדתם מזמן, אצלנו הוא קיים ברוך השם. שומר על הילדים שלנו מפני הרוחות הרעות וגם לפעמים מפני עצמם. לילדים החרדיים יש זוג הורים ושלל מורים ולכולם יש סמכויות ואם יש ילד בריון (ובכל כיתה עשוי להיות ילד בריון) הבעיה תהיה שלו ולא של חבריו, ואם יפליא מכותיו הוא ילך לביתו גם אם לא תהיה הוכחה חד משמעית.

נשמע מקומם, אה? תשאל איך נהיה פתאום שקט בפעילות "תג מחיר" ותבין שלפעמים כדי להציל חיים צריך להיות גם לא דמוקרטי. (וזה כמובן רק משל), כי לשלוח הביתה זה לא מעצר מנהלי. דווקא להשאיר ילד אלים בבית ספר הוא מעשה שלילי. ילד כזה בסוף עלול להגיע למעצר פלילי לאחר שיקלקל חצי כיתה וידרוס את החצי האחר".

7.
ולמה נזכרתם כעת? אני אספר לך:
כל עוד הילדים סבלו הייתם רגועים. כעת אתם המורים התחלתם לסבול, ובמקביל גם ההורים חשו שהנאורות שלהם והביקורת שלהם על המורים הפכה אותם לשבויים בתוך ביתם הם. פתאום הם נזכרו. כלומר, מעולם לא הייתה זו הדאגה לילדים. זה תמיד הייתם אתם ואתם.

יש לי תחושה שלא כל כך מהר תצליחו, בין השאר, כי כדי לקחת את החוקים שיצרתם בחזרה צריך לעבור דרך ארגוני זכויות האזרח ובית המשפט העליון. זה לא הולך להיות קל ונראה לי שזה לא הולך להיות.

אז למה אני כותב את זה אדון גול?

אספר לך בשקט: אני כותב זאת אותם מעטים משולי הציבור החרדי שמנסים להשמיע קולות חדשים של "שינוי", אותם קולות שהשמעתם אתם לפני שלושים שנה. אני מציב בפניהם מראה (כי זה גם שם הטור שלי) ואומר להם: תעצרו כעת. גם אם יש דברים לתקן, חלילה לא בכיוון שלהם. עלינו לשמור מכל משמר על סמכויות ההורים והמורים שלנו. למען ילדינו.