פרשת "שמות" כ' בטבת תשע"ט
"מה שקובע בשאלה בין האישי לבין הכללי, היא תמיד "דעת התורה". גם אם נראה לך שאתה צודק. כי כמו שההולך במדבר צריך מצפן, האדם ההולך בדרך החיים זקוק להשקפה,,
1.
כמה סעיפים שכתבתי במאמר הקודם ("שבת בלייקווד") הובילו לתגובות שגרמו לי להבין שיש צימאון לעסוק בנושא שהובא בהם.
היה זה דווקא בחלקו האחרון של המאמר שעסק בהשקפה. שלושה אנשים שהגיעו לאמריקה והצליחו לגרום למהפך רוחני שאינו נופל מכל מהפכה עולמית שהתרחשה אי-פעם.
(אגב, העיר לי ראש ישיבה חשוב ובצדק, כי שכחתי להזכיר את הגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצוק"ל, שהיה זה שהקים עוד בתרפ"ו את רשת החינוך החרדית הראשונה באמריקה "תורה ודעת". והוא זה שהעמיד את אבן הפינה למהפכה שחוללו מרנן הגר"מ פינשטיין זצוק"ל, הגר"א קוטלר זצוק"ל והאדמו"ר מסאטמר זצוק"ל).
מסתבר שנושא ההשקפה מרתק מאד בעיקר את צעירי הצאן ובני הישיבות, וידוע לי על כמה שיחות בהן הוזכרו העובדות שנכתבו במאמר.
האמת היא שבנעורינו הקדישו הרבה יותר זמן לנושא ההשקפה, ואולי זה רק נדמה לי. ברשותכם, אקדיש את הטור הזה לנושא הכל-כך חשוב ששמו "השקפה".
2.
יש הבדל מהותי בין התנהלות אישית של אדם לבין ניהול קבוצה, ציבור ובוודאי עם.
ניהול אישי הוא בחירה של כל אדם. הוא יכול לחשוב כך ולחשוב אחרת, הוא יכול לנסות דרך כזו ולגלות שהיא אינה טובה ואז לנסות אחרת. הוא יכול להתחיל ולהיכשל, הוא יכול להמציא משהו חדש או להיצמד לכללים של אחרים.
בתכל'ס, הוא מתחיל את חייו בנקודה אחת ומסיים אותם בנקודה אחרת וכל מה שעשה בחייו מסתכם, פחות או יותר, תחת הכותרת "סיפור חייו". ייתכן וניתן יהיה ללמוד ממנו דברים מסוימים שכדאי לעשות ודברים מסוימים שכדאי לא לעשות, אך סיפור חייו יסתיים פחות או יותר בעת פטירתו.
כדי לנהל קבוצה על פי רעיון ואידיאלים אחידים ובוודאי כדי לנהל עם שלם, צריך תכנון יסודי לאורך שנים. התכנון אינו יכול להיות רק אינדיבידואלי, הוא חייב לכלול אינספור מרכיבים שיאפשרו את המשכיות הרעיון.
3.
כדוגמא וכמשל אציג כאן את נושא "תכנון הערים".
באפריקה, למשל, אם בנאדם רוצה לבנות בית הוא מוצא מקום ובונה אותו, ואחר כך באים עוד אנשים ובונים גם הם. לאחר שלושים שנה יהיו שם כמיליון איש והרחובות ייראו, איך לומר, כמו שנראית אפריקה…
רחובות בלתי סימטריים, עם רוחב כביש משתנה, בניינים שפולשים לתוך רחובות, רחובות שנגמרים לפתע, מערכת ביוב בלתי מותאמת לגודל האוכלוסייה ואסונות כתוצאה מקריסת מבנים. כל זה בשל חוסר תכנון ובשל אינדיבידואליות.
כעת, בואו נלך לארצות בהן יש מערכת של תכנון ערים, ולצורך העניין, כדי שלא יהיה רושם שיש לי משהו נגד אפריקה, נתמקד בדרום אפריקה, שם הייתה חשיבה לפני שהחלו לבנות את יוהנסבורג וערים אחרות.
לפתע אתה רואה מערכת הגיונית, תכנון לטווח זמן רחוק, שילוב של כבישים רחבים ומותאמים למבנים סביב, עם מערכת ביוב, מים וחשמל. ואתה יודע, זוהי עיר שנבנתה לאחר מחשבה ותכנון.
אגב, אם מחר יהיה בדרום אפריקה שלטון דיקטטורי, כזה שמבוסס על שוחד לשליט (וזה לא משהו שרחוק מהמציאות לנוכח התהפוכות שעברו על דרום אפריקה), נוכל לראות איך ההישגים הללו נהרסים בזה אחר זה. אנשים ירשו לעצמם להגביה, להרחיב, לפלוש ולקמבן, ואז בקרוב מערכת הביוב והחשמל והתחבורה וכל התכנון ירד לטמיון.
4.
כל זה הוא משל שמשקף בדיוק מוחלט את ההתנהלות האישית עם השקפה ובלעדיה.
הבסיס של ההשקפה היא תורת ישראל. היא ספר הספרים או כמו שנוהגים לומר זאת המחזירים בתשובה לאחים רחוקים שזקוקים להנגשת מושגים: "ספר הוראות יצרן".
ברם, הבסיס הזה זקוק להבהרות (לא לשינויים חלילה. הבהרות) לכל דור ודור, ולכן נוצרה מערכת שתעביר את התורה כפי שניתנה מסיני לאורך הדורות.
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
ומאנשי כנסת הגדולה, המשיכה השושלת על ידי אנשים שהוסמכו לכך בדרך פלאית כמעט שמימית שאותה אנו יכולים לראות עד עצם היום הזה, והם קרויים "מעתיקי השמועה".
ומה מקור הסמכות של מעתיקי השמועה? התורה עצמה.
5.
"…וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל…" (דברים יז, י-יא)
זה מקור הסמכות של "מעתיקי השמועה", גדולי ומנהיגי הדור, שאינם מציעים עצמם לתפקיד ואינם נבחרים לתפקידם בשום דרך, פרט לדרך ניסית ופלאית שניתן לראותה עד עצם הימים הללו.
אם אתם רוצים לראות איך נראה היה הדבר אחרת? שבני אדם היו מנהלים עצמם באופן אינדיבידואלי, אתם לא צריכים להתאמץ הרבה, פשוט לשאת את העיניים ולראות מה קרה לבני אדם שהתנהלו באופן כזה ופירשו את התורה – אותה תורה שכולנו קיבלנו מסיני – על פי החלטתם, מחשבתם ומצב רוחם.
צאצאיהם של רובם ככולם אינם נמנים כלל על העם היהודי. ממש כמו כל העמים שהיו כאן מאז בריאת העולם. כי אין שום דרך בעולם לשמור על אומה או דת, מבלי שתהיה הנהגה רציפה ובעלת סמכות (לא חוקית ולא אכיפתית כי אם רוחנית) וקו מחשבתי אחיד. די בדור אחד של אי רציפות או פרשנות אחרת כדי להוביל את הכל לטמיון וההוכחה היא אותם נחלים שיצאו לדרכים אחרות ופרשנויות אחרות וכולם ככולם הגיעו אל הים וטבעו בו יחד עם כל העמים.
6.
כעת יטענו הטוענים: אם כולם הולכים על פי דרך שהתוו להם, איפה העבודה האישית, איפה הבחירה החופשית והיכן אדם יכול למצוא את האני שלו שמקיים את הדברים כמחויבות למצוות התורה ומתוך יראת שמים ולא כמחויבות חברתית.
לא מזמן הגיע לידי טור מצוין שנכתב בעלון של אחד הסמינרים, בו העלתה אחת התלמידות בהסתייגות מתבקשת את הדילמה הזו, ממקום הכי אמיתי. "האם ההשקפה אינה באה על חשבון יראת השמים? כי אם הנהגת בני אדם היא לצורך המשכיות העם, אז כל כוונותיו אינם לשם שמים כי אם לשם מטרה מסוימת".
ואמנם, צריך להיזהר ממצב בו אנשים יאמרו לעצמם: "די בכך שאני מחזיק בהשקפה הנכונה, כדי לדאוג להמשכיות ונצחיות תורת ישראל, אך אני עצמי יכול להרשות לעצמי באופן אישי לא להקפיד כל כך". זו הסיבה שהנהלת הסמינר בחרה לדעתי לפרסם את הטור הנוקב הזה, כי יש בו חיזוק של ההנהגה האישית בלי קשר ל"מה מצפים ממני" ועם זאת אין בו צידוק לנטישת ההשקפה או לקידוש האינדיבידואליות. כבר לפני מאה שנה קמו חוגים שניסו את האפשרות הזו של הבנייה העצמית ללא מחויבויות לדעת תורה וכד'. לאן הם הגיעו ניתן לראות באופן מוחשי. זה יכול לעשות טוב לבודדים, אך אין לזה שום סיכוי להשתמר לאורך דורות. ובמילים אחרות, אם אתה רוצה כמה בודדים שיהיו מושלמים – אתה יכול בדרך זו, אך בדרך תאבד את כל העתיד ואת כל העם שילך איש איש ודעותיו ומחשבותיו ורגשותיו ורצונותיו כפי שהדברים מתבטאים בכל העמים האחרים, כולל חוגים בתוך העם היהודי.
7.
הייתי מדמה זאת להולך במדבר עם מצפן ובלעדיו.
בכל מקרה את הדרך האדם צריך לעשות. הוא צריך להשקיע את הכוחות כי אף אחד לא ייקח אותו. הוא צריך לדאוג למים ומזון, הוא צריך להתמודד עם הקשיים ופגעי הטבע.
אך יש עוד משהו במקום כמו מדבר.
האדם ההולך ללא מצפן, לעולם לא יגיע למקום מבטחים. וזאת, מפני שרגל אחת שלו (הימנית בדרך כלל) דומיננטית יותר מרגל שמאל ולפיכך הצעדים אינם סימטריים ובהיעדר דרך ושילוט מה שיקרה זה שהוא ימצא עצמו אחרי כמה ימים חוזר לאותו מקום בו החל (תדמיינו זאת ותבינו. סטייה מזערית כל כמה צעדים שיוצרת הליכה בסיבוב).
לעומת זאת, ההולך במדבר ומצויד במצפן, יכול ללכת בבטחה, כי גם אם לא ישים לב ויסטה מן הדרך מבלי שהרגיש, מבט אחד במצפן יגרום לו שלא לטעות, וגם אם יטעה, הוא יתקן בצעד אחד את כל טעויותיו הקודמות.
אם תרצו, זהו השילוב הנכון: הנהגה ובנייה אישית על פי דרך התורה, תוך היצמדות בלתי מתפשרת לדעת תורה, הניתנת ממנהיגי הדור אשר באותם ימים, כאשר מה שקובע בשאלה בין האישי לבין הכללי, היא תמיד דעת התורה. גם אם נראה לך שאתה צודק. וכמו שההולך במדבר צריך מצפן, האדם ההולך בדרך החיים זקוק להשקפה.
