קחו למשל את חברת התרופות "טבע". בשנות השמונים השקיע קבלן בשם א.א. כמאה אלף שקל במניות החברה. במשך השנים החברה עלתה וירדה אבל הוא נשאר בונקר בפנים.
בלי קשר לנושא שלנו, ב-1996 הועמד א. א. לדין בפרשת הרצת המניות בבנק דיסקונט ונידון לשלוש שנות מאסר וחצי. במרץ 1998, אחרי שריצה כשנה וחצי מאסר, הועמדה בפניו הברירה לשלם קנס של מיליון שקל ולהשתחרר בזכות התנהגות טובה. אך הוא העדיף להמיר את הקנס בשנת מאסר נוספת. ושימו לב מה טען בפני בית המשפט: "מאחר שמצבי הכלכלי התערער מאז מעצרי, ומאחר שעלי לדאוג לפרנסת משפחתי בהיותי במאסר, הגעתי למסקנה שאין ביכולתי לשלם את הקנס, ולכן אין לי ברירה אלא להישאר במאסר שנה נוספת".
באותו הזמן הונו לא היה ידוע ולכן בקשתו מבית המשפט להמיר את הקנס בשנת מאסר נוספת נשמעה הגיונית. כי מליון שקל הם בכל אופן סכום לא קטן.
אלא שבדיעבד התבררה התמונה המלאה והתגלה כי א.א. דווקא יכול היה לשלם את הקנס ובחר להמשיך לשבת בכלא על אף שרכושו נאמד כבר אז שימו לב ב: חמש מאות מיליון דולר! (מעל 2 מיליארד שקלים בערכים של אז…).
מאז זינקו המניות פי תשעה, וא.א. המשיך בקנייה של טבע – "מניית העם". את תקופת הכלא ריצה א.א כאסיר עבודה בבית המעצר באבו כביר, שם היה לו גם טלפון לשיחות יוצאות ונכנסות, שממנו המשיך להתעניין בנעשה בחברה בה השקיע…
2.
ד. היה מתווך כושל עד לאותו הרגע בו הפציע במשרדו ג. עובד של נמל אשדוד שביקש למכור נכס. ד. הצליח לסדר לו עסקה טובה ונקשרה ביניהם ידידות.
לידידות הזו היתה משמעות כלכלית עבור המתווך. כי ג. שהיה בעל מעמד בקרב עובדי נמל אשדוד, החל להזרים למשרד התיווך של ד. את כל העובדים שרצו לרכוש או למכור נכסים. בעיקר לרכוש. ומכיוון שהמשכורת הנמוכה ביותר של בנמל אשדוד לעובד שתפקידו "לחלק מים" (שאתם מבינים לבד שזה תפקיד שלא ממש צריך לעשות אותו) עומדת על 25000 שקל תבינו שלחבר'ה האלה היה מספיק כסף כדי לרכוש דירות ואחר כך גם למכור אותן.
לאחר חמש שנים בהן הזרים ג. למתווך מתוך ידידות ובלי בקשת עמלה, לקוחות שהכניסו לו מיליוני שקלים, הוא נכנס יום אחד למשרד התיווך (שכבר נראה מפואר ורחב ידיים) וביקש מידידו לברר על נכס מסוים ולבדוק כמה ניתן לרכוש אותו בשביל אביו הנכה.
"שום בעיה" אמר לו ד. "אני רק צריך שתחתום כאן על מסמך התחייבות לדמי תיווך. ובגלל שאתה חבר שלי אני אקח ממך רק אחוז אחד במקום שניים".
"אתה בטח צוחק" אמר ג.
"לא צוחק, מחבר אני לא אקח יותר" אומר המתווך.
"תגיד, אתה בסדר? אני מבקש שתברר בשבילי משהו, לא שתציע לי, לא שתמכור לי, אני חבר שלך, אתה מבקש ממני דמי תיווך? אתה לא מתבייש?" שאג ג.
ד. התרתח: "אז מה אם אני חבר שלך?" הוא שאג חזרה על ג. "אתה לא מבין שזו הפרנסה שלי? מה, בגלל שאנחנו חברים אני צריך לעבוד בחינם?"
ג. יצא מהמשרד ולא חזר יותר, את הבירור עשה בשבילו מתווך כושל שהחל לקרטע בתחום הנדל"ן. אותו מתווך גם קיבל את זרם הפונים מנמל אשדוד, הפעם תמורת עמלה לג.
אם תשאלו את המתווך ד., הוא בכלל לא חושב שעשה טעות. "נכון שהפסדתי הון" הוא אומר למעטים ששואלים אותו על הנושא "אבל מה מצפים ממני, שאני אעבוד בחינם"?
לך תבין אנשים.
3.
יאסר עראפת היה גמור כמנהיג לאחר שברח מירדן וחמש עשרה שנה לאחר מכן גורש מלבנון, גלה לתוניס, וניסה משם לנהל מרחוק בלי הצלחה את עסקי הטרור שלו. בימי מלחמת המפרץ הימר על הסוס המפסיד, סאדם חוסיין וקומם עליו את כל העולם הערבי.
מי שהציל אותו היה יצחק רבין, הוא איפשר לו להגיע לגדה ולהפוך למנהיג הרשות הפלשתינאית לקבל הכרה בינלאומית, ואף לזכות בפרס נובל.
בשלב זה החל משא ומתן בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינאית. נחתמו הסכמי אוסלו שהעניקו לעראפת שליטה על חלקים ניכרים בגדה. רבין ואנשיו רצו בריצת טרוף לתת לעראפת כל מה שהוא רוצה למרות התנגדות רוב תושבי מדינת ישראל.
ניכנס לראש של ערבי שונא יהודים כמו עראפת. מה היה הדבר הכי טוב בשבילו לעשות?
פשוט לשבת בשקט, לחתום על אוסלו א' ואוסלו ב' ואפילו אוסלו ג', לקבל עוד ועוד שטחים בלי שום ירייה ולהתבסס בהם, ולאחר מכן לבקש אוסלו ד', משהו כמו נתניה. כמובן שהישראלים לא יסכימו ואז להתחיל בטרור רצחני כדי להתפשר על חריש וואדי ערה ואולי חדרה.
אבל מה עשה הטיפש עראפת?
עוד לפני שנחתם אוסלו א' הוא כבר התחיל את התקפות הטרור שלו, פוצץ אוטובוסים ושלח מחבלים לפיגועי ירי, הוא יצר מצב בו כל העם (חוץ מרבין, פרס ועוד כמה) דרשו בכל תוקף לבטל את ההסכם, רבין סירב ואף החל להשתלח במתנחלים וללעוג להם (פרופלורים) עד שפרופלור אחד שהשתחרר לו הבורג (עמיר) רצח אותו וקבר יחד איתו את אוסלו, ומאוחר יותר גם את עראפת שהפך לא רלוונטי גם עבור הערבים, שהחליטו להאכיל אותו בחזרה ארוחה דשנה (עם קילו רעל) עבור טונות המרורים שהאכיל אותם, ולשלוח אותו להודנא כללית.
אך גם מותו של עראפת לא החזיר לפלשתינאים את ההישגים שיכלו להשיג, והם גם הפסידו רבים מההישגים שכבר השיגו. הכל בגלל טיפש ורשע ששנאתו קדמה אפילו לאינטרס שלו.
לך תבין אנשים…
4.
וכעת להתנהלות של הציבור החרדי מול שונאי הדת המאיימים לגזור עלינו גזירות גיוס עם סנקציות כלכליות ופליליות.
עדיין לא ידוע מה יהיה. מה שברור לכל זאטוט חרדי הוא מה לא יהיה: לא יהיה גיוס. כעת מה שנותר זה לסמוך על מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, ללכת אחריהם בעיניים עצומות, להיות רגועים בשל הידיעה שיש מי שלוחם את מלחמתנו ועל הדרך להרוויח מצוות "ועשית ככל אשר יורוך".
אבל כאמור, יש מיעוט אנשים אחרים. "חכמים בלילה". עד עתה העזו להכריז מלחמה גלויה בגדולי הדור, ולעשות כל שביכולתם כדי לקרר את התנור שהחזיק עד כה את הציבור החרדי חזק ואיתן מול כל הסופות והסערות. האחדות והציות למנהיגיו.
כעת הם הלכו צעד אחד קדימה: לחבור לגדולי שונאינו ולהעליל עלילות כאילו הציבור החרדי חלש ונכון לפשרות. ממש כמו המרגלים שהכריזו הכרזת כזב "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". המרגלים הכניסו מורך לב אצלנו, אך הם מגדילים לעשות ומציגים כלפי חוץ, למבקשי נפשנו מצג שקרי כאילו יש חלילה נכונות לפשרות, דבר שהוא בשקר יסודו, ויש בו מימד של מסירה ממש.
מדוע הם עושים זאת?
למען האמת, בחורבן הבית היו אנשים שנהגו בדיוק כך. הם מרדו בגדולי ישראל בראשות רבי יוחנן בן זכאי אותו בקשו לדקור ולדחוף ובעיקר לעצור בעדו להביא רווחה ליהודים הנצורים.
הם לא הסתפקו בהתנגדות למנהיגותו, בהצהרות רהב ותרועות מלחמה, אלא שעשו מעשה: הם הציתו את מחסני התבואה והכריזו מלחמה שהובילה לחורבן הבית. כאז גם היום, יש מעטים בשוליים המעוניינים להחליש אותנו מבית, ולהציג אותנו כחלשים מחוץ, ולדרדר את הציבור החרדי ואת עולם הישיבות למצב הכי קשה שיכול להיות.
לך תבין אנשים…
כמה טוב שלאחרונה נעשה בירור מספרי, שבאמצעותו הכניסו עצמם לפינה כזו קטנה שבכלל לא רלוונטי להבין אותם…
