כתבות ומאמרים

לפני כשנה וחצי פרסמתי טור בו ציטטתי מתוך מאמר של יאיר לפיד כנגד הציבור החרדי. נאום חמור ומשתלח המאשים את החרדים בטפילות ובניצול, ובסופו גם

במשך למעלה ממאה שנים נחשבו נשיאי ארה"ב, למנהיגים הבלתי רשמיים של העולם. בתקופת המלחמה הקרה עד שנת 1990 היו למנהיגים האלה מתחרים בדמות מנהיגי ברית

צעיר ישראלי, נסע ברכבת בדרכו לאשדוד. לאחר שירד מן הרכבת בתחנה, נזכר כי שכח את תיקו. הוא רץ חזרה לרכבת, אך זו כבר החלה בנסיעה.

קחו למשל את חברת התרופות "טבע". בשנות השמונים השקיע קבלן בשם א.א. כמאה אלף שקל במניות החברה. במשך השנים החברה עלתה וירדה אבל הוא נשאר

הטור שפורסם כאן בשבוע שעבר נפתח בסיפור קוריוזי על מיליארדר שהעדיף לשבת שנה תמימה במאסר ובלבד שלא לשלם מיליון שקל קנס בטענו, כי הוא "במצב

כמה ימים לפני העצרת ההיסטורית שנערכה בירושלים, שאל אותי איש תקשורת חילוני בשיחה שלא לציטוט: 'תגיד, מדוע אתם נותנים את הפרס הזה ליאיר לפיד. אתם

כולם מדברים על השואה. מספרים עליה בוכים בעקבותיה, תמהים עליה, מתחזקים ממנה, מנסים להסביר אותה, מנסים להסביר כמה אי אפשר להסביר אותה, דואגים שלא תישכח.

אם בשבועות האחרונים הרגשתם שדי, מיציתם, אין יותר כוח וחשק ואתם צריכים לחפש מקום עבודה/ לימודים אחר. אם הילד שלכם פתאום מתלונן שלא מתאים לו

השבוע שאל אותי קורא נאמן (וגם וכחן לא קטן) "מדוע כל כך חשוב לך להדגיש שהחמאס הפסיד במבצע צוק איתן". האמת, רציתי לשאול אותו מדוע

ישב אצלי פעם איש צעיר, שסיפר על אביו שנפטר בילדותו. "הוא נפטר כשהייתי בגיל שש אחרי מחלה של שלוש שנים. אני לא זוכר ממנו כמעט

כיום מותר לספר שהעימות עם החמאס לא החל עם חטיפת שלושת הנערים (לפני כחודשיים), אלא לפני ארבעה חודשים עם מעצרם החשאי של מאות אנשי חמאס

השבוע פתחה המשטרה כספת של איש ציבור שהתמודד לנשיאות ומצאה שם למעלה מחצי מיליון דולר במזומן. אני משער שאותו איש ציבור מאד שמח על המציאה,

בואו נחזיר רגע את ההתרחשויות לאחור, לחטיפת שלושת הנערים הי"ד, למעצר פעילי החמאס ולשני הסיכולים הממוקדים שביצעה ישראל. הבה נתאר לעצמנו שהחמאס היה מתאפק ולא

בטקס לציון שמונה שנים להתנתקות, עמד שר השיכון אורי אריאל לשאת נאום. לא קשה לתאר מה רצה לומר. את הדברים הרגילים: והטלת אשמה (מוצדקת) על

לפני מספר שבועות ניגש אלי אדם שאיני מכיר ואמר בקול זועם: "אולי אתה תוכל לענות לי על שאלה שמטרידה אותי זמן רב: מדוע בת"ת של

לפני כחודשיים התקיים בבית המשפט העליון דיון בעתירה לסילוק גנרטורים של שבת משכונה בבני ברק. סיפר לי אחד הנוכחים: בהרכב היו שני שופטים ושופטת. שני

היה מעניין לשמוע השבוע פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי שמאל, מדברים על האיוולת וההתגרות בעצם העלייה להר הבית. כמובן שאנו מסכימים איתם, לא מאותם סיבות, אך אליבא

כשאתה רוצה לכתוב על האסון הנורא בו נטבחו ארבעה תלמידי חכמים יראי ה', כשהם בעיצומה של תפילה עטורים בטלית ובתפילין, הראש שלך הולך לכיוון של-

המקום: בית הכנסת הגדול בבני ברק. הזמן: תפילת שחרית. בחור שהגיע כמה שניות אחרי, פונה אלי ושואל האם נפלו ממני מאתיים שקלים. ניסיתי להיזכר האם

הפגנת הסודנים התגלתה כהצלחה כבירה, אך אוי לה לאותה הצלחה. ימים יגידו כיצד הצליחו לארגן בתוך כמה ימים עשרים אלף אריתראים וסודנים להפגנת ענק בתל