השבוע ביקש צעיר אלמוני לפגוש אותי.
זה נשמע מן ההתחלה כמו משהו מסתורי וסודי, ובהמשך זה אפילו החמיר…
נפגשנו מחוץ למשרד (ולא אומר היכן), הוא היה עם פיאות וקרחת ו… כיפה סרוגה.
הוא ביקש לדבר על "תג מחיר".

הבהרתי לו כי לא משנה מה שהוא יאמר, מבחינתי מי שקובע הם רק גדולי הדור והם, כך אמרתי, מתנגדים בחריפות לפעולות שהוא או חבריו עושים. פעולות שיש בהם משום התגרות בגויים וסיכון חיי יהודים.
"לא חשבתי אחרת" אמר. "ובכל זאת"…

2.
"אתה כותב הרבה על הדיקטטורה של בית המשפט העליון", אמר.
הודיתי באשמה.

"אני עוקב שנים אחר כתבותיך בנושא, ובעיקר מה שכתבת לפני כמה שבועות על הרס הבתים בבית אל. אני חושב שאתה מבין היטב את השיטה שלהם, את מה שהם עושים, וכיצד הם מצליחים לשלוט על המדינה למרות שהם רק אחוז אחד מאזרחיה".

"קראת אותי היטב", אמרתי.

"כעת, יש לך מושג למה כל כך דחוף להם לפגוע במתנחלים, להציק להם, לגרש אותם ולהרוס להם את הבתים?"
"יש לי מושג" אמרתי. "הם חושבים שנוכחותכם בשטחים הורסת את תדמית ישראל בעולם והורסת את התקווה לשלום, לכן הם עושים מה שהם יכולים כדי להציק לכם או לפחות להצר את צעדיכם, להאט את התהליך".
"וזה יצליח להם?" הוא שאל.

3.
"לא" אמרתי. "זה לא יצליח להם. הם מנסים לעשות אותו הדבר לחינוך החרדי. מציקים, מורידים תקציבים, מצמידים חשב מלווה לכל עמותה ומכריחים אותה להוציא מאות אלפי שקלים על רואה חשבון שבא במטרה להציק להם (שזה עינוי סיני חדש שטרם הומצא – אתה משלם למי שבא להרוס אותך). הם מנסים להתערב לנו בתכני הלימוד, מנסים לקבוע לנו את חוקי בית הספר, מנסים (בלי הצלחה) להקים רשת ממלכתית חרדית כדי להותיר אותנו לגמרי ללא תקציבים, ובכל זאת זה לא מצליח להם, כאשר יענונו כן נרבה וכן נפרוץ".

"אתה רואה?" הוא אמר, "גם לכם הם מציקים, הכוונה שלהם לפגוע בכל מה שריח יהדות נודף ממנו, אז למה אתם לא מבינים אותנו?"

"כי אנחנו לא מבינים אתכם. זה למה", אמרתי, "המאבק שלנו הוא יהודי. המאבק שלכם הוא לאומני. המאבק שלנו על לימוד התורה, המאבק שלכם הוא על התיישבות במקום שגדולי התורה שלנו אומרים שלהתיישב בו זה להתגרות בגויים. ובכל מקרה מה הקשר לתג מחיר?"

4.
"אסביר לך" הוא אמר.
"מה רוצים השמאלנים הללו כשהם מציקים לנו, כשהם מורידים לנו בניינים, כשהם מגרשים אותנו ועוצרים אותנו? מה הם מרוויחים מזה?"

שאל וגם ענה:
"הם רוצים להתחנף לגויים. להראות להם 'אנחנו יהודים נאורים, אתם יכולים לסמוך עלינו'. אותנו יגרשו אך את מי שילך לכנסת עם רעיון של טרנספר לערבים – יפסלו מלרוץ לבחירות. את בתינו יהרסו אך מי שיעז לחשוב על להרוס בתים של ערבים יעצרו אותו מיידית. הם חושבים שהם ייטיבו את תנאי חייהם מול הערבים על חשבוננו, באים אנחנו ואומרים 'לא כדאי לכם. אם תעשו כזה דבר לא רק שלא תסתדרו עם הערבים – מצבכם יהיה יותר גרוע. אם תפנו התנחלות כדי שהעולם ימחא לכם כפיים, אנחנו נעקור שדה של ערבים כדי שהעולם יאמר עליכם שאתם כובשים ויפעל נגדכם.

תורידו לנו בניינים כדי להראות לאו"ם שאתם בסדר? אנחנו נשרוף כנסייה כדי לסבך אותם לא רק עם המוסלמים אלא עם הנוצרים. כל מה שתעשו לנו במטרה להיטיב אתכם יתהפך עליכם ולא תשיגו את מטרתכם כי אם להפך'. אם הם ידעו שהחלטה שלהם להוריד התנחלות (במטרה למצוא חן בעיני הגויים) תגרום לתוהו ובוהו שרק יסבך את ישראל בעיני הגויים, הם יחשבו פעמיים…"

הוא היה בטוח שכעת השתכנעתי סופית.

5.
"אתה באמת חושב שהם לא מבינים את זה?" שאלתי.
"אני מקווה שהם מבינים את זה", אמר.
"אז מדוע הם ממשיכים?"
"הם מנסים לעצור אותנו בכל דרך, שים לב שפתאום הם בעד מעצר מנהלי, ובעד עינויים ובעד כל מה שיעצור אותנו, אבל הם לא יצליחו".

"ידידי היקר" אמרתי לו, "אתם כל כך נאיביים שפשוט בא לי לבכות. דע לך שהאנשים האלה אכזריים מכפי שאתה חושב. נכון שהם מעוניינים להיראות טוב בעיני הערבים ונכון שהם מעוניינים לעשות שלום ואתם מפריעים להם, אבל מה שאתה לא מבין, שיותר מכל זה הם מעוניינים לפגוע בכם. זה חשוב להם יותר מלחיות. תאמין לי ואל תשאל למה. סתם כך. כי הם שונאים אתכם. כמו שעשיו שונא ליעקב.

"צדקת ברעיון אבל טעית במטרה שלהם. ההנאה שיש להם מלהשפיל אתכם, ולהגלות אתכם ולהצר את דרככם ולענות אתכם היא הנאה ששווה להם להסתבך בשבילה עם הערבים, ואפילו להגיע להרס טוטאלי של ההתיישבות בארץ ישראל והגליה של כל היהודים. הם כל כך שונאים אתכם שהם מוכנים להקריב עצמם בשביל אותה שנאה. ממש כמו הערב רב וכמו כל המשנאים והמחריבים שיצאו מתוכנו".

6.
"אבל הטעות שלך הייתה לבוא לנסות לשכנע אותי", אמרתי לו.
"נניח שכל דבריך היו אמת. עדיין הציבור החרדי לעולם לא ינקוט בדרך של טרור, ובוודאי שלא בדרך המנוגדת להלכה של התגרות בגויים וסיכון חיי יהודים אחרים.

"הציבור החרדי רוצה להישאר דבק בתורת ישראל, ואם מישהו יפריע לו בזה ההתנגדות שלו תמיד תהיה פסיבית. תמיד כזו שלא תסתור את הדבר שבגללו הוא נאבק – שמירת התורה והמצוות וההליכה על פי ההשקפה המסורה לנו מדור לדור.

"הרי אם נקום ונילחם, נפסיד בכל מקרה את ההלכה האוסרת זאת ואת העדינות היהודית. אנו מעדיפים לנקוט בשב ואל תעשה, ואם בורא עולם החליט בשבילנו שיצרו את צעדנו ויתנכלו לנו – עדיין לא נשנה מהעקרונות שמנחים אותנו ולא נהפוך למי שאיננו רוצים להיות".

סיפרתי לו על ישיבת וולוז'ין שנסגרה כי מישהו רצה ללמד שם שפות זרות, בלי לעשות חשבונות של כדאיות. פשוט סגרו את הישיבה ונתנו לקב"ה לנהל את העניינים.

ועוד דיברתי שם הרבה וגם הוא, אך לא נלאה את הקוראים, שכן עיקרי הדברים הובאו כאן.

7.
סיימנו את הפגישה. הוא נראה קצת מאוכזב, אבל שמח שניתן לו לומר את דברו. מטרתו הייתה לנסות לייצור שיתוף פעולה בין הציבור החרדי לציבור החרד"לי. הפגישה עמי הסבירה לו (וגם לי) עד כמה אנו רחוקים השקפתית. שנינו יצאנו משם עם הבנה, שלמרות שהחרד"לים חזרו לזקן, לפיאות, להקפדה על המצוות, עדיין נותר בהם מההשקפה הדתית לאומית, שלו היו מתנתקים ממנה, באמת היה אפשר לראות בהם חרדים לדבר השם.

פתאום, לאחר כל כך הרבה שנים הבנתי בהשתאות, איך הצליחו אנשים בודדים: מרן החזון איש זצוק"ל, מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ויבדלחט"א מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן ד' יאריך ימיו ושנותיו בבריאות איתנה, לקחת דור שלם ולחנכם בדרך של השקפה אמיתית, לנתקו ממיליטריזם (צבא, כוחי ועוצם ידי) לאומיות (יהודים ולא ישראלים) לאומנות (ימניות והתגרות באומות) ומהמשיחיות (מיותר להסביר) ולחברם רק לעולם של תורה וקיום מצוות.