מבין כל המתמודדים, עריקים, אשפי דילים, שהעמידו עצמם לפריימריס של המפלגות השונות לקראת הבחירות הקרובות, ישנו מתמודד אחד שדווקא אי היבחרותו מהוה צל"ש לבוחרי מפלגת העבודה.
מדובר במתמודד נועם שליט, אביו של החייל גלעד שליט ששוחרר בעסקת שבויים תמורת למעלה מאלף מחבלים.
כדי לקדם עצמו בבחירות בפרייימריס תקף שליט את נתניהו כפי שאיש לא תקף. "הוא חילק פלאיירים בהם היה כתוב כי ממשלת נתניהו היא ממשלה רעה למדינת ישראל שפגעה בכל ההבטים של החיים במדינה… היא פוגעת בסיכויים שלנו לחיות בביטחון ושלום במדינה שלנו…
את המילים האלה כותב מי שהפעיל על אותו נתניהו לחץ בלתי מתון לשחרר למעלה מאלף מחבלים שבאמת הפכו את המדינה בעיני רבים למקום שיותר מסוכן לחיות בה, אם היה בן אדם שצריך לבלום פיו לפחות בעניין הזה – הוא נועם שליט, אך הוא בלי בושה ובלי מצמוץ משתלח במיטיבו ואיש חסדו, לו הוא אמור להכיר טובה שלוש פעמים ביום על חלקו בהחזרת בנו השבוי.
כפיות הטובה הבלתי נתפשת של שליט צרמה לרבים גם מקרב אנשי שמאל שתקפו אותו בחריפות ובסופו של דבר כפיות הטובה שלו היא זו שהובילה לכך שהבוחרים השליכו אותו למקום ה-39 במפלגת העבודה שהסקרים המחמיאים ביותר מעניקים לה 19 מנדטים.
אפילו הפוליטיקה, שכולנו יודעים כמה שקר וצביעות יש בה, הקיאה אותו מקרבה. יש בעיניה גבול גם לכפיות טובה. והוא עבר את הגבול הזה מרחק ניכר.
2.
וזה המקום להקדיש כמה מילים לנושא כפיות טובה. רבים מבני האדם, ואולי כולם, נתקלים לא אחת בחייהם בכפיות טובה. יש כמה דרגות בזה. יש את אלה שעשית להם טובה וכשאתה מבקש מהם בקשה קטנה – יאנחו קלות ויאמרו: נו אין לי ברירה אני חייב לך! ויספקו את בקשתך. יש שיאמרו אותם מילים כמעט אך בטון שונה לגמרי :רגע, בגלל שעשית לי פעם טובה אז אני חייב לך???
ויש דרגות מעל: אלה שבכלל לא מסכימים שהטובה נעשתה בשבילם. "נכון שאני הרווחתי מזה, אבל אתה עשית את זה למען עצמך ולא בשבילי". יש שמסכימים שהיתה איזו טובה אבל "אם לא אתה היית עושה, מישהו אחר היה עושה, ואולי אני בעצמי".
ויש שבכלל כופרים בעצם העובדה שנעשתה כאן טובה: "אתה עשית לו טובה? עשית לי רעה! נכון שמנעת את פיטוריי אבל אם היו מפטרים אותי הייתי מוצא עבודה הרבה יותר טובה וכאן נשארתי במקום שאני לא סובל".
"נכון שבנית לי גג מעל המרפסת ונהיה לי חדר, אבל כעת אני קולט שהרבה יותר טוב היה לי אם היתה כאן מרפסת עם שמש למעלה, אז מה אם רציתי, בסוף יצא לי רע מכל הסיפור"?
3.
ישנם שכופרים בטובה מטעמים פסיכולוגיים, מובנים אפילו. מי שנעזר על ידי הזולת, מעדיף לפעמים להתרחק ממנו אחרי הכל, כי עצם המפגש איתו מזכיר לו את חולשתו בעבר, חולשה שהיה מעדיף לשכוח. מטפלים חייבים להבין ולקבל שעשרים אחוזים ממטופליהם, יעדיפו שלא להתיידד איתם ואף כמה שפחות להיפגש איתם וככל שהבעיה היתה חמורה יותר – כך ההתרחקות.
ישנה התרחקות מעניינת מהכרת הטובה לשדכנים. זה מרתק איך בתקופת השידוכים בני אדם מוכנים להציע לשדכנים אוצרות ובלבד שיביאו שידוך ורגע לאחר השידוך נזכרים ש"בעצם זה לא מה שחיפשו" ו"מישהו פעם זרק את השם", יהיו שיטענו כי אין זו כפיות טובה אלא סתם חוסר יושר עסקי בדומה להתחמקויות הידועות ממתווכים, אך שידוך שונה מאד מתיווך, כי אין כאן רק עסקה – יש כאן עזרה אמיתית לחיים.
4.
ככל הנראה לכפיות טובה יש שורשים של גאווה. כמו ילד קטן שמגיע מהגן עם שיר חדש ואמא שואלת: הגננת לימדה אתכם שיר? והילד אומר "לא, זה ממני לבד…" כך יש בני אדם המתקשים להודות בינם לבין עצמם ובוודאי מול אחרים שלא הצליחו משהו בכוחות עצמם ולכן הם נזקקים למסע שלם של הכחשה הדחקה והיפוך הדברים כדי להוציא עצמם ממצב בלתי נעים לדידם, שבו הם צריכים להודות שנזקקו לטובתו של אחר.
מכאן יבואר היטב הנאמר: "כל הכופר בטובתו של חבירו, לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה". כל הכופרים בקיומו של הקב"ה ובבריאתו המופלאה ומייחסים זאת לשלל תיזות מתורת האבולוציה עד המפץ הגדול, ובלבד שלא להכיר בבורא העולם, מגיעים מאותו מקום של גאווה ושיוך עצמי של דברים שהתקבלו מכוח עליון.
במסכת ברכות (נח, א): "אורח טוב, מהו אומר? כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, … וכל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע מהו אומר? מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי; כל טורח שטרח בעל הבית זה, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו".
מי שמסגל לעצמו מידה זו של הכרת הטוב במה שמקבל מחבירו, יודע גם להכיר בטובות הבורא. ומי שמושחת במידותיו והוא כפוי טובה, עליו אמרו חכמים: "כל הכופר בטובתו של חברו, לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה".
5.
כיצד, אם כן, ניתן להתחזק במידת הכרת הטוב? להתגבר על הרצון לשכוח ולכפור בטובה של חבירו (ושל מקום)?
אבי שיחי' אומר כי הכרת הטוב היא חוב. ובני אדם אינם אוהבים להיות בעלי חוב ולכן הם מנסים להתכחש לטובה – ולחוב שבגינה. הדרך להתמודד עם זה הוא "לאהוב את החוב" ששמו הכרת הטוב. לאהוב, לשמר ולייקר אותו, בשמחה ואפילו בגאווה. אם מישהו עשה לך אי פעם טובה, הזכר לעצמך ולו ולילדיך ולילדיו שהוא עשה לך טובה ושאתה חייב לו. מנסיון, מי שפועל בדרך זו לא רק שאינו מפסיד, אלא עושה לעצמו שם של מישהו שזוכר טובות שעשו לו וממילא בני אדם שמחים להיטיב עמו.
