קרה לכם פעם שפניתם למישהו בבקשה שיבצע שיחת טלפון קטנה למענכם או למען מישהו שאתם מכירים?
"אני צריך מישהו שיעזור לי לקבל רישיון לבניית מרפסת. "שמעתי שאחיך מכיר מישהו שיודע לקצר את ההליכים הבירוקרטיים. תשאל אותו אם הוא יכול לקשר ביננו?"
זהו. שיחת טלפון פשוטה, פחות מדקה, התשובה עליה היא:
"כן" או "לא".
עובר יום. אתה מתקשר לידידיך: התקשרת אליו?
"הו שכחתי, אני מייד מתקשר".
למחרת "מה קורה?"
"ניסיתי והוא לא ענה ושכחתי".
למחרת: "הוא הבטיח שיחזור אלי ולא חזר".
למחרת: "לא ניתן להשיג אותו", "הוא יברר ויענה לי תשובה" "צריכים לענות לו".
רק לאחר שבועיים אתה פוגש את ידידך ברחוב ואומר לו:
"בוא תתקשר כעת".
הוא מתקשר ואחיו עונה מייד. לא עסוק, לא מסנן ולא בלתי זמין. "משה, רציתי לשאול אותך": יש לך עדיין קשר עם ברוכניק? יופי אני יכול לשלוח אליך את החבר שלי? קוראים לו דוד, הוא מייד יתקשר אליך".
אתה מבין מהשיחה שהוא מעולם לא דיבר על כך עם אחיו, לפעמים אתה מבין שהוא אפילו לא ניסה להשיג אותו. אתה מקבל את המספר, מתקשר ומתחיל בתהליך בלי בעיה.
מה הסיפור כאן? החבר שלך לא מפרגן לך? יש לו לב רע?
אולי הוא בסכסוך עם אחיו?
אין ספק שהוא מפרגן לך ויש לו לב טוב והוא ואחיו אוהבים כמעט כמו… אחים.
סביר להניח שהחבר שלך פשוט דחיין.
ואולי התיאור הנ"ל מתאים דווקא לך?
2.
ברוכים הבאים לעולם שכולו בריחה. בריחה מביצוע משימות ואפילו מקבלת החלטות. עולם של בני אדם המעדיפים להשאיר את המצב כמו שהוא כרגע, בלי לשנות שום דבר ובלי להחליט. אם כבר נגזר עליהם לעשות משהו, זה יקרה רק ברגע האחרון ובסיוע לחץ, כעס ועצבים. לפעמים אף באיומים.
דחיינות גורמת לבני אדם שלא לשלם קנס תעבורה בזמנו. הוא מוכפל, ולאחר מכן צובר קנסות והצמדה ורק כאשר מגיעים מעקלים לבית, הוא ישולם במלואו. כי אין ברירה. דחיינים תמיד ילמדו למבחן רק יומיים לפני, כשהיה להם חודש. הם גם יתחילו לכתוב עבודה בערך בזמן הזה, וגם את הכתיבה ידחו עד שעות לפני ההגשה ואז ייכנסו ללחץ היסטרי ויסיימו אותה (או לא).
הם יידחו לא רק חובות המוטלים עליהם, כי אם גם זכויות שמגיעות להם. נניח שמגיע להם החזר תשלום על תרופות, הם ישאירו את הקבלה אצלם עד שיעבור התאריך המותר או עד שתאבד הקבלה. יש כאלה שגם חובות של אלפי שקלים שחייבים להם – הם ידחו את הגבייה. למה? כי הם דחיינים.
מעבר למטלות הפשוטות והיומיומיות, הדחיינים גם לא יבצעו שום מהלך משמעותי בחייהם ולא יתקדמו לשום מקום, לא בגלל שהם לא רוצים, הם ממש רוצים, אבל דוחים את הרצון הזה עוד ועוד ועוד…
ברעיון, הם לעולם לא יאמרו לעצמם או לזולתם "אני לא עושה את זה, או אני לא יכול לעשות את זה. בוודאי שהם יכולים ובודאי שהם יעשו, רק לא עכשיו, אלא אחר כך…
בעניין הזה של "אחר כך", ישנן קפיצות מסוגים וגדלים שונים. יש קפיצות של: "דקה ואני מתפנה". יש "תן לי שעה שעתיים". יש "בתחילת השבוע הבא", יש "באוגוסט מתפנה לי" ויש "אחרי החגים" "בתחילת ה"שנה הקלנדרית"…
3.
דחיינים מקצועיים מפתחים מערכת ענפה של חיפוי וכיסוי. למשל כאשר הם נדרשים לבצע משימה, הם יקימו מערכת שלמה של תפאורה כדי לשדר שהעניין בטיפול. לצורך כך יבדו מליבם שיחות שלמות שלא היו ולא נבראו "אני צריך לקבל טפסים וברגע שאמלא הכל יסתדר", "התווכחתי איתו, צעקתי עליו והוא אמר שהוא יענה לי תשובה". "היה ויכוח בין שניהם וברגע שהם יגיעו להבנה נוכל להמשיך". והכי הכי: "האישור בדרך".
ובעניין הזה חייבים לחלק בין דחיינים שמאפשרים לך לעקוף אותם ולסדר את העניין בשנייה לבין כאלה המתמלאים כעס ותדהמה ברגע שאתה מעז לנסות את מזלך אצל מישהו אחר. בעניין הזה הם לפתע מתמלאים עוז ודחיפות והדחיינות מתפוגגת מאליה.
דחיינים מהסוג הזה מתגלים במהרה מפני שהמערכת בה הם עובדים נתקעת. זכור מקרה של אזרח עובד צה"ל ששמר אצלו אלפי בקשות חשובות ודחופות של חיילים ופשוט לא טיפל בהם. ברגע שכמה עשרות פנו להתלונן נעשתה בדיקה שגילתה שהבחור פשוט לא עשה דבר. לעומת זאת דחיינים נסתרים המאפשרים לאחרים לעשות את העבודה במקומם, נותנים למערכת לנשום אבל הם עצמם נותרים מאחור.
4.
מהיכן נובעת הדחיינות? יש הסוברים שמקורה היא בעצלות, אך יש סיבות רבות שהמרכזית בהן היא הפרעת קשב וריכוז. הפרעת הקשב מפריעה לאדם להתמקד במה שהוא עושה ומסיחה אותו כל העת. האדם חש מצוקה להתרכז, זה כמו כאב ראש להתרכז במשימה מסויימת. הוא לא מתנער ממנה אבל הוא דוחה אותה כפי שכולנו דוחים מטלות אם יש לנו כאב ראש.
"כאב הראש" של הפרעת קשב וריכוז הוא קבוע וממילא האדם דוחה את המטלה עד שאין לו ברירה אלא לבצעה. הדחיינים אינם בהכרח בלתי מוצלחים. כאשר הם מבצעים את המשימה, הם יכולים לבצע אותה בצורה הטובה ביותר ואפילו במהירות המקסימלית. שנים של הפרעת קשב יוצרים מיומנות ל"לסיים את הכאב" במהירות. הדחיין שכבר נאלץ לעשות משהו, יעדיף לסיים אותו מהר ככל שניתן, מה שיוצר מיומנות מהירה. אולם, ברוב המקרים ישנה פגיעה גם באיכות מפני שהזמן או האנשים דוחקים לסיים את המלאכה שהחלה ממילא באיחור רב ולחיפזון יש את החסרונות שלו.
5.
אם אתם סובלים מדחיינות או מכירים מישהו שסובל – בוודאי זיהיתם את התופעות בשורות אלה, וכעת נותר לגלות מה עושים? מי שמזהה את התופעות הללו, עליו להכניס את חייו למערכת של "ניהול זמן". לארגן את חייו בקבוצות זמן ברורות המתאימות למטלותיו. עליו לחשוד בעצמו בכל פעם שהוא אומר נעשה זאת אחר כך – ולעשות זאת תכף ומייד.
הנכון ביותר לדחיין הוא למנות מעליו קומיסר, אדם שאינו סובל מאותה בעיה ויודע היטב אלו מטלות מוטלות על הדחיין – שפשוט ינהל אותו. דחיינים מתנהלים לא רע מול משימות שיש לעשותן תכף ומיד בלי אפשרות להתחמק. ברגע שהדחיין ממנה לעצמו מנהל – וזה יכול להיות אחד מבני משפחתו (בתנאי כפול ומכופל שזה לא יביא למריבה), יש לו סיכוי רב להתנהל נכון.
כמו כן, על הדחיין להרחיק עצמו מדברים המסיחים את דעתו. לצערנו בימינו ישנם דברים רבים המסיחים את הדעת. עיתונות, פלאפון (שככל שהוא יותר משוכלל, כך הוא יותר מסיח) וכל מיני חדשות ו"נייעס" שפשוט מרחיקים את האדם מלהצליח בחיים (ואם רציתם – זו עוד סיבה להתרחק מקווי ה"נייעס" השונים).
6.
לדחיינים שלא מצליחים להיפטר מהרגלם הרע, נכון יהיה ללכת לנוירולוג לאבחן הפרעת קשב וריכוז. יתכן ויומלץ על לקיחת תכשיר הריטאלין שיגרום לכם להספיק ביום מה שתמיד הספקתם בשבועיים ואפילו בחודש.
בעבר פורסמה המלצה על כך, ועד היום מגיעים טלפונים של אנשים המדווחים שזה שינה להם את החיים. לא פחות מכך.
מה שלא יהיה, חייבים למצוא דרך לפתור את בעיית הדחיינות. הזמן נשרף וחבל.
