השבוע פתחה המשטרה כספת של איש ציבור שהתמודד לנשיאות ומצאה שם למעלה מחצי מיליון דולר במזומן.
אני משער שאותו איש ציבור מאד שמח על המציאה, שכן לאחרונה רכש דירה ביפו בשווי של: תשבו, תנשמו עמוק, תשעה מיליון שקלים!!! הוצאה בסדר גודל כזו אולי הכניסה אותו קצת לחובות בכמה גמ"חים, וברגע שמשטרת ישראל מ צ א ה חצי מיליון דולר ששייכים לו, ייתכן שזה נותן לו איזה יום יומיים של שקט…
ברוכים הבאים לעולמם של אנשי ציבור שלא תמיד הבינו נכון את תפקידם, וכשאמרו להם: "ציבור" הם ראו מול עיניהם ערימות של כסף, או שיש להם איזושהי בעיה עם ניקוד והם ניקדו את המילה צבור עם שווא וחולם במקום חיריק ושורוק…
והאמת, שלא כולם החלו כך. יש בהם שדווקא באו עם המון כוונות טובות, אבל כשראו את כמויות הכסף שתקועות בתעלות הנסתרות של המשרדים הממשלתיים, הם החליטו שחייבים להפשיל שרוולים ולחלץ אותו משם. ועל כך נאמר "השוחד יעוור עיני חכמים".
2.
עליכם להבין שהמון כסף זורם בתחום הציבורי. לאדם העשיר בעולם ביל גייטס, יש אחרי הכל 40 מיליארד דולר שהם בערך מאה וארבעים מיליון שקל, ובכן, תקציב מדינת ישראל עומד על 388 מיליארד שקל לשנה! גם עסקים כלכליים חובקי עולם כמו "קוקה קולה" מוגבלים בסופו של דבר מבחינת תזרים המזומנים שעובר בהם.
אני לא בא להאשים חלילה אף אחד, אבל מדינה זה עסק שזורם בו המון המון כסף, ודי אם תפסת נקודה נסתרת בצינור, ובקעת חור קטן ממנו יוצא זרזיף – אתה מזרזף את דרכך במהירות אל עושר עצום.
לא לכל אחד יש "כישרון" למצוא את הזרזיף הזה. מדובר באנשים שיודעים לקרוא מפה, יודעים איפה מקור המעיינות של הכסף, וגם יודעים איך לזרזף אותו בלי להשפריץ לכל הכיוונים…
גם אחרי שזרזפת, מאד תלוי מה אתה עושה מהנחל הקטן שצברת. יש כאלה שמניחים את זה בבוידם ודואגים לנכדיהם, ויש כאלה שיקנו דירה בתשעה מיליון שקלים וישימו חצי מיליארד בכספת בבנק…
ובמאמר מוסגר – (בעיניי כספת היא המקום האחרון לשים בה כסף. אני מאד בעד כספות, אבל רק כדי לגרום לגנבים להאמין ששם אתה מניח את כספך, כשבתכל'ס הכסף מונח בגמ"ח או בשקית ניילון של "רפאלי" על ידית דלת חדר הכביסה).
ויש אנשים בודדים שיש להם את הכישרון והיכולת לעשות זאת – אבל לא עושים את זה כי זה אסור וכי הם רוצים לעשות בדיוק את הדבר אליו נשלחו לעשות – להיות אנשי ציבור.
3.
השבוע נפטר לבית עולמו הרב חיים ברילנט זצ"ל. השתתפתי בהלווייתו וגם הייתי בין נושאי המיטה. אם רציתם דוגמא לאיש ציבור שלא עשה לעצמו ולמשפחתו דבר וחצי דבר והתמסר כולו לציבור, זהו האיש.
את הרב חיים ברילנט היכרתי דרך מפעלי צא"י ונסיבות ההיכרות שוות כדי לספרן. לצא"י היו מפעלי נופש וקייטנות לילדים. כולם זוכרים את מחנה "שדה חמד" ואת קייטנות שבטי ישראל. כשהקמתי את רשת הקייטנות שלי היו לו את כל הסיבות לראות בי מתחרה.
בשלב מסוים הייתי צריך את החסות של צא"י אחרת לא הייתי מקבל רישיון לקייטנות שלי. ניגשתי אליו בחשש מה ולהפתעתי הוא הסכים בחפץ לב אך בתנאי אחד: שיהיה פיקוח חינוכי מטעם צא"י… לא היו לו שום תביעות כספיות או אחרות. זה מה שעניין אותו, הנושא שלשמו מונה על ידי גדולי ישראל לתפקידו. העובדה שאחד מילדיו ניהל קייטנה אחרת באותו הזמן לא שינתה לו כהוא זה.
4.
בנו, הרב שלמה, סיפר בהספדו משהו שתפס אותי מאוד.
"אדם אינו יכול לזכור את מסיבת ברית המילה שלו, אבל לי יש זיכרון עד היום הזה" אמר הרב שלמה. "באותה תקופה חילקו את הכספים הייחודיים ואבא היה בוועדה של החלוקה. בברית היו מנהלי מוסדות רבים שרשמו המחאות שמנות ומכובדות. מיד לאחר הברית טרח אבא ז"ל לשלוח את ההמחאות לשולחיהן, כמובן עם מכתב תודה אדיב. אך לפני כן צילם את ההמחאות כדי שילדיו ידעו כיצד צריך להתנהל איש ציבור".
זה היה האיש, הרב חיים ברילנט. זה היה שיחו וזה היה שיגו. איש ציבור שפעל תמיד למען הציבור.
5.
בנו, הרב עקיבא נ"י, סיפר בהספדו על איש הציבור שלא שכח בלהט העסקנות את דף הגמרא.
"הדף היומי היה חלק בלתי נפרד מהחיים העסקניים שלו. השיעור היה רשום ביומן ממש כמו פגישה, ואם היה דבר מה ציבורי שגרם לדחיית השיעור היה רשום ביומן שצריך להשלים את דף זה וזה".
הוא גם דיבר על התפילות שלו. לעולם לא כמישהו הממהר לפגישה חשובה ככל שתהיה, אלא כאברך שתפילתו אומנותו. הרב ברילנט זצ"ל היה בעל תפילה בבית הכנסת צא"י ברמת אהרן שמרן הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א משמש בו כרב. ואיך הגיע לזה? כששאלו את מרן הגר"נ קרליץ מי הכי מתאים להיות בעל תפילה הצביע על ר"ח ברילנט ואמר: "כשלוקחים חזן צריך לקחת מישהו שמכיר את הבעיות של הציבור".
6.
סיפר לי פעם אדם שהוא הפך לחרדי בזכות הרב ברילנט. "היה לו מנהג להגיע לנוער האגודתי והיה מכריז בסוף דבריו: 'מי שהולך לישיבה קטנה מקבל ספר במתנה'. בדרך כלל כולם היו מצביעים ומקבלים את הספר, גם כאלה שלא ממש התכוונו לזה… אני באתי ממשפחה שלא חלמה לשלוח אותי לישיבה, אך כמו רבים מחברי הצבעתי כדי לקבל את הספר.
"לאחר מכן דיבר איתי ר' חיים ואמר לי 'תראה, אני מוחל לך גם אם לא התכוונת. רציתי להראות לך כמה זה חשוב לי'. זה ריגש אותי מאד. ר' חיים אמר לי שהוא רוצה לשוחח עם הוריי ואכן עשה זאת, ושכנע אותם לשלוח אותי לישיבה קטנה. אני ובני ונכדי חרדים בזכותו".
7.
נקודה נוספת שראויה לציון היא הציות המוחלט שלו. רמז על כך בנו, הרב שלמה. כידוע, בבחירות של שנת תשמ"ט עת הוקמה דגל התורה נדחק הרב ברילנט למקום השלישי הלא ריאלי. הוא לא מחה ולא פעם דיבר בנידון. לילדיו אמר: "אני שליח של מרנן ורבנן ואני אשמע בקולם גם אם זה לא נוח לי".
8.
בשנים האחרונות חלה ונזקק בין השאר לטיפול דיאליזה. מדי פעם היה מתקשר למטרה אחת ויחידה: "אתה יודע שטיפול דיאליזה הוא טיפול ארוך, מייגע וממושך. צריך להיות מחובר למכונה כמה שעות בלי לזוז. בדרך כלל נותנים לחולים לצפות בכלי תקשורת אסור, ואני סידרתי שלאנשים חרדים כמוני תהיה האפשרות להיות בחדר ללא אמצעי התקשורת, אבל אני דואג שלא ישתעממו אז אם לא איכפת לך תתרום כמה ספרים שיהיו שם בשעות האלה, שיהיה להם מה לעשות".
כזה היה הרב חיים ברילנט זצ"ל. עסקן מהסוג האחר. גם במקום חולשה וחולי כמו בחדר הדיאליזה הוא דואג לאנשים אחרים. (הוא עצמו עיין בגמרא).
חייבים לציין שהח"כים של יהדות התורה הצטיינו תמיד ב"הצנע לכת". עובדה שמעולם לא נחשד מי מהם בטובות הנאה אישיות ולא היה חלק ממצעד הנחקרים החוצה מפלגות. זה באמת מקור לגאווה לכולנו. הרב חיים ברילנט זצ"ל היה בהחלט סמל ודוגמא להתנהגות הזו. ת.נ.צ.ב.ה.
